סרטו של אלן גירודי זכה בפרס הבימוי במסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן 2013
וגם בפרס הדקל הורוד בפסטיבל קאן המוענק לסרטים שיש בהם נושאים קוויריים, אבל הוא הרבה יותר מסרט גייז שגרתי. אין כאן עיסוק ביציאה מהארון, הומופוביה, או נושאים חינוכיים. זהו מותחן פילוסופי ופסיכולוגי כאילו היצ'קוק ואנטוניוני החליטו לשתף פעולה ולחבר יחד את יצירות המופת שלהם: "יצרים" ו"פסיכו" לתוך יצירה אחת שצולמה על חוף ימה של Fire Island - המקום בו צולמו סרטי פורנו פורצי דרך של גייז בראשית שנות השבעים.ההתעסקות של יחסי הציבור והעיתונות בישראל בסצנות הסקס המפורשות וההחלטה המטומטמת וההומופובית של המועצה לביקורת סרטים להגביל את שעת הקרנה לעשר בלילה ומעלה עושה עוול לאחד הסרטים האינטליגנטים, המרתקים, הסוחפים וגם המאתגרים שהוקרנו בשנה האחרונה בבתי הקולנוע בישראל. למען האמת אפילו הופתעתי שהסרט נרכש להפצה בישראל בגלל שהוא כל כך חריג ויוצא דופן מכל דבר אחר שהוקרן בארץ בשנים האחרונות.
פרסומת
פרנק (פייר דהלדנושה הנאה) מגיע בחופשת הקיץ לכפר לנפוש על חופו של אגם פסטורלי בדרום צרפת. אזור קרוזינג דיסקרטי לחבורת גברים המגיעים למקום למצוא מין מזדמן ולהשתזף בעירום. כאשר הוא פוגש במישל (כריסטוף פאו הסקסי) הוא מתאהב בו ממבט ראשון. מישל המזכיר את ברט ריינולדס בתקופת הזוהר שלו עם השפם (שנות ה-70 כבר אמרנו?), חודר לתוך נפשו של פרנק וזה מפתח אובססיה כלפי מושא תשוקתו ואהבתו המעוורת אותו לחלוטין מפני מה שהוא יודע שעתיד להתרחש.את הנרי המבוגר והשמנמן, שיושב בצידו השני של האגם וצופה בהתנהלות קלת הדעת של הגברים מגלם פטריק דאסומצו הנפלא. הוא קול ההיגיון המנסה להזהיר את פרנק מפני ההליכה העיוורת אחרי התשוקה. הוא גם שייך לדור הקשישים שלא מבין איך הומואים פשוט יכולים להיות רק הומואים. הוא משתייך לדור של גברים שהיו מתחתנים עם נשים ובחדרי חדרים היו נפגשים עם גברים נשואים. הנרי מספק לפרנק תחושה של ביתיות, הוא זקן השבט שיודע יותר טוב מאחרים.
אבל הגיבור האמיתי והמרתק ביותר של הסרט הוא הפסקול והלוקיישן - הטבע עצמו. כל הסרט מתרחש על שפת האגם או בחורשה סביבו והפסקול נטול המוסיקה נעזר במשאב הטבעי: הרוח הנושבת בין השיחים והעצים בחורשה, קול פכפוך המים הבוקע מהאגם, השמש הקייצית המאירה את המסך, שפת האגם שעליה משתזפים בערום שלל גברים, הם כולם חלק מהעולם הפראי, הארוטי והפיוטי שגירודי יוצר. עולם שבו המיניות היא חלק מהחיים כמו שהיא חלק מהמוות. עולם של קסם שבו גברים יכולים לממש את הפנטסיות שלהם, אבל עם רדת החשכה ינטשו את החוף ויחזרו לשיגרה.באופן מפתיע אחת המעלות המרכזיות של "זרים על שפת האגם" הוא התסריט שבעזרת הומור דק, מדויק ולא בוטה מקל על הצפייה במותחן מורט עצבים זה. גידורי עוסק בגבולות התשוקה ועד כמה רחוק אנחנו כבני אדם נסכים להגיע כדי לממש את הפנטסיות המיניות שלנו. בסופו של הסרט אנחנו נשארים ללא אוויר לנשימה לכמה דקות מאוד ארוכות ותוהים לעצמנו האם "אהבה ומוות" אחד הם? את הסרט הזה מומלץ לראות בבית הקולנוע כדי להיבלע בתוך הסאונד והצבעים הטבעיים שיוצרים חוויה קולנועית אומנותית, איכותית ויוצאת דופן שנדיר לראות בבתי הקולנוע בישראל.
סרט מבריק, איטי, מהפנט וסקסי שטומן בחובו המון ייצוג של הטבע החייתי והפראי. משחק מצויין, צילום מרהיב, בחירות מאוד מעניינות של הבמאי. אתה יוצא מהסרט במחשבות על מה שראית.
מיועד לאוהבי קולנוע אלטרנטיבי שלא מפחדים מאירוטיקה גברית.
שם:יריןגיל:1406/03/2014 14:47:38
10/10
מבין הסרטים היותר מהפנטים שראיתי בזמן האחרון. סרט מתח מהפנט עם אווירה ייחודית וטרופית של ים ורוגע לעומת סיפור רצח מסעיר, הגייז והסקס הם בסה"כ תפאורה שמניעה את הסיפור. נפלא.
שם:אסףגיל:5001/12/2013 01:43:06
2/10
ביטלתי את זמני לריק על הסרט הזה בפסטיבל הסרטים בחיפה. סרט "גייז", משעמם עד אימה, איטי להחריד, הזוי ומופרך שלא מתרחש בו דבר למעט, מכוניות נכנסות לחניה ליד אגם ויוצאות ממנה. אנשים שוחים, משתגלים בחורשה (ויש קטע אחד של פורנו, אבל ממש פורנו, ראו הוזהרתם) תוקעים משפט או שניים ומשתזפים בשמש. אחרי שעה ורבע נשברתי. אולי אח"כ אירעו התרחשויות מסחררות. קשה לי להאמין. מדהים שמגיע להקרנה מסחרית.