הבת ביקורת סרט

The Daughter Movie Review

מור קומפני על "הבת":
"תיאטרון מצולם שלא מצליח להתרומם"

סרט ארכיון שתף/י

משחק סם ניל, ג'פרי ראש, פול שניידר, אוו לסלי, מירנדה אוטו במאי/ת סיימון סטון

דרמה

ביקורת סרט להבת מאת מור קומפני | מבקרת קולנוע

ציון המבקר

"טלנובלה אוסטרלית"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.6/10

היכן תצפו?

בקולנוע

52.9% בבית

29.4% לא אצפה

17.6%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"ברווז הפרא", מחזהו של הנריק איבסן משנת 1884, הוא שהיווה את בסיס התסריט ל"הבת" מלודרמה אוסטרלית, שבאופן סמלי בוימה בידי סיימון סטון, שבנוסף לרזומה שלו בעולם הקולנוע הינו במאי תיאטרון וותיק. שתי העובדות הללו גרמו לי לחשוד שמדובר בסרט שיהווה תיאטרון מצולם עם מעט מאוד אסתטיקה קולנועית והתאמה סגנונית למדיום. מהסצנה הראשונה התברר לי שצדקתי.זהו סיפורו של כריסטיאן שחוזר לעיירת הולדתו באוסטרליה אחרי שנים של מגורים בארצות הברית, כדי להשתתף בחתונתו של אביו האמיד ורודף השמלות. אשתו העתידית של האב צעירה ממנו ב-20 שנה, ובהמשך מתגלה שכריסטיאן מגיע עם מטען שלילי כלפי אביו, ללא קשר לגילה הצעיר של בחירת ליבו, בשל היותו בוגדני וחסר רגישות.

אמו של כריסטיאן מתה ומאז לא ביקר בעיירת הולדתו הקטנה. הוא נתקל בחבר ותיק, אוליבר, ומעט מתקנא בחיים המושלמים שלו – אשתו היפה, בתו החכמה ואביו המסקרן שמציל חיות בר פצועות ומטפל בהן בגינת ביתו. על פי מיטב המסורת הקלישאתית מגלה במהרה כריסטיאן שלא כל הנוצץ זהב, וסוד משפחתי שהוא חושף עתיד לאיים על חייה של המשפחה המאושרת. אם לא די בכך, כריסטיאן מנהל בעצמו זוגיות מתפרקת וסובל מהתמכרויות שונות."הגילויים" בעלילה, שיהיו צפויים למדי עבור צופי קולנוע מיומנים, נשזרים בזה אחר זה במהירות מלודרמטית ולא מפתיעה. אם להוסיף על כך את היעדר הכלים הקולנועיים הבסיסיים כמו עריכה מעניינת או צילום עשיר, הרי שמתקבלת כאן מעין טלנובלה אוסטרלית צעקנית שנתפרה בגסות. השחקנים פול שניידר וסם ניל אמנם עושים עבודתם נאמנה, אך דווקא זוכה האוסקר ג'פרי ראש מאכזב בתפקיד פונקציונלי ובהופעה סתמית למדי. הדיאלוגים של סטון כה משמימים ושחוקים. בכל שלב בסרט תשמעו את אחת הדמויות אומרת את המשפט "למה לא סיפרת לי?!" לפחות פעם בסצנה. כך שגם הדיאלוגים לא מפצים על הליקויים העלילתיים.

העניין היחיד שנדמה כי ניסה הבמאי להכניס מבחינה צורנית הוא השימוש במצלמת כתף במהלך אותם דיאלוגים, לעומת חלק ניכר בסרט שמצולם באופן סטטי. הטכניקה הזו לא מצליחה ליצור עניין או לרומם את התמה הויזואלית של הסרט, בעיקר כשהיא משולבת עם עריכה כל כך סתמית.לרעתו של הסרט עומדת בעיקר העובדה שלא נעשו הרבה שינויים במחזהו המקורי של איבסן שנדמה כי היו דרושים לצורך התאמתו למדיום. אנו נמצאים בעידן קולנועי בו התרגלנו לצרוך חוויות עשירות יותר, מימדי עלילה שונים ומורכבים או הומור בכמויות גדושות וכל אלו אינם נמצאים ב"הבת". ניתן למצוא בסרט בעיקר קלישאות רבות וצעקנות מיותרת.מסיבה זו לא ברור היכן ניתן למקם את "הבת" – יש סרטים רדודים שצופים הולכים אליהם כדי להעביר את הזמן או לצורך בידור זמין ונוח וזה בסדר גמור, אך נדמה כי זהו לא המקרה של הסרט הזה. כמדומני, כאשר נעשה שימוש ביצירה מוכרת, אהובה ועתיקה, על היוצרים מוטלת האחריות להגישה עם זווית חדשה, שבהחלט לא נמצאת ביצירה זו. אם בכל זאת ניסה סיימון לומר משהו מעבר להררי הקלישאות, הרי שאמירה זו פוספסה לחלוטין על ידי. אולי דווקא משום שהיא נאמרה בצעקות.

מור קומפני | מבקרת קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

הבת - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: חנה רודיטיגיל: 7626/10/2024 21:33:06

9/10

לא הבנתי למה הביקורת של -סרט- החמירה כל כך.טולי כי למבקרי קולנוע יש קריטריונים שלנו אין. לא ראיתי את המחזה של איבסן ולכן לא עשיתי השוואה בין המחזה והסרט. פשוט נהניתי מסיפור טוב על יחסים בתוך משפחה. המשחק היה לדעתי סביר בהחלט ולכן נתתי לסרט ניקוד גבוה

שם: איילתגיל: 5924/07/2016 14:34:44

9/10

סרט אוסטרלי מעולה.על טרגדיות משפחתיות,על ילדים שמשלמים בטעויות הוריהם, וחשוב לתת קרדיט למשחק מצויין,משכנע.

שם: דברתגיל: 4521/05/2016 19:48:25

10/10

עיבוד חופשי למחזהו של הנריק איבסן "ברווז הפרא" מהמאה ה 19, המחולק לאפיזודות באמצעות העריכה. מעניין לראות את הקשר שבין מחזה תיאטרוני לעיבוד קולנועי, כשהשיא הוא ביצירת מעין יער בזעיר אנפין, עבור בעלי החיים, השוהים במעין "דיורמה", בהקשר של מציאות קולנועית וחוץ-קולנועית. צילומים איטיים ומרשימים של גזעים עבותים/ כרותים, הנהפכים לקרשים, בעולם שקרי ומלאכותי. הסרט הוא יצירת מופת מכובדת, ופס הקול מרטיט (במיוחד הצ''לו בעל הקול האנושי, והשירה הדתית לקראת הסוף). כל הכבוד ליוצרי הסרט, שהלכו בעקבות קלאסיקה אלמוותית. כדאי למבקרים לטרוח ולהכיר את המקור, לפני שניגשים לשפוט יצירת אמנות מרשימה שכזו, הנשענת על מקורות מוקדמים, וזאת- על מנת שלא להתבזות.

ל 4 ביקורות גולשים נוספות

קישורים