מה יש בו בריקרדו דארין שהפך אותו לגדול שחקני ארגנטינה בימינו? המראה המצודד? המשחק המשכנע ואולי המבט החודר בעיניו? מה שבטוח הוא שכל הופעה של דארין היא דוגמא לחגיגה של משחק. בין סרטיו הזכורים לטוב: "הסוד שבעיניים", "סיני בטייק אווי", "הבן של הכלה" ו"סיפורים פרועים" והצופה נהנה ודורש עוד מכוכב הקולנוע המצודד.
בסרט החדש בכיכובו "טרומן - חברים עד הסוף" -הזוכה הגדול של פרסי הגויה (האוסקר הספרדי), דארין הוא ג'וליאן ,שחקן תיאטרון החי במדריד וגוסס מסרטן. הוא מחליט שלא להילחם במחלה ועוסק בפרידות מכל היקרים לו. חברו הטוב תומאס, (חבייר קמרה, מבכירי שחקני ספרד "דבר אליה" ועוד), בא לבקרו מקנדה הרחוקה וביחד הם עושים סידורים אחרונים לפני הסוף הבלתי נמנע.ארבעת הימים שיעבירו שני החברים ביחד די צפויים לכל מי שראה סרט או שניים על פרדות ונדמה לעיתים שהסרט מכוון לעבר בלוטות הרגש של הצופה ופחות לשכלו. כלומר מדובר במסחטת דמעות אולטימטיבית, במיוחד הדבר בולט בשימוש שעושה הסרט בשחקן המשנה טרומן - כלבו המבוגר והעצוב של ג'וליאן שהפרידה ממנו היא הקשה ביותר ואף תתרום לטוויסט (הצפוי יש לומר) בסיומו של הסרט.
פרסומת
מה שמציל את הסרט מתהומות הנשייה הוא המשחק של צמד השחקנים המעולים ובעיקר של דארין. הוא משכנע בתור אדם שהשלים עם הליכתו בטרם עת ומנסה לסגור פינות בדרך הטובה ביותר. דוגמא לסצנה מרגשת היא כאשר הוא מתנצל בפני חבר ותיק. קמרה בתפקיד מאופק ושקול ודארין כהרגלו טורף את התפקיד גם כשהוא נע לו מעדנות ברחבי מדריד.עוד סצנה יפה מתרחשת בתאטרון שבו משתתף ג'וליאן בהצגה "יחסים מסוכנים", ובסיומה מודיע לו מנהל התאטרון כי הוא כבר מחפש לג'וליאן מחליף. ג'וליאן בפנים מלאות איפור לבנבן נראה כאדם חי-מת שקיצו קרב. הוא אומר לתומאס חברו כי אלו הם החיים וממשיך להרים את ראשו בגאון. כשהמצלמה מתמקדת בדארין יש בסרט קסם מסוים,קסם שנדמה ופג כשהצופה פוגש דמויות אחרות כבנו של ג'וליאן ואז ניכרת בסרט נפילת מתח מסוימת ואובדן מיקוד.
טרומן הכלב הוא בעצם בבואה של אדוניו ודאגתו הראשית של ג'וליאן היא לדאוג לחברו הטוב על ארבעה שימצא בית חם ולא יישאר גלמוד. טרומן, כמו ג'וליאן, הוא בעל חזות מחוספסת ,חזות שמתחתיה מסתתר לב גדול ואישיות שקשה לעמוד בפניה. "טרומן" לא ייזכר כאחד הסרטים הגדולים שדארין לקח בהם חלק, אולם בדרכו הגמלונית משהו הוא עושה את העבודה.