נרודה ביקורת סרט

אולי זה השפם הצ'יליאני, ואולי השירה ששזורה בו, שלא מאפשרים לוותר על הצפייה בסרט החדש "נרודה". יצירתו החדשה של פאבלו לרין היא ביוגרפיה המורכבת משלל ז'אנרים: דרמה, מתח, מערבון ועוד. הוא מרגיש כמו נשלף משנות החמישים בסצנות מסוימות, ומתוחכם וחדשני באחרות. "הלילה אני יכול לכתוב את העצובים שבשירים. אהבתיה, ולפעמים גם היא אהבה אותי", ואתם, אתם תאהבו אותו גם.הסרט עוקב אחר מסע הגלות של המשורר וחתן פרס הנובל, הקומוניסט פאבלו נרודה באמצעות מרדפו של השוטר אוסקר פלושונו אחריו. הסנאט זועם על נרודה, שהלשין לאמריקאים על פגיעה בזכויות האדם ובאיגודי העובדים בצ'ילה הקומוניסטית שלאחר מלחמת העולם השנייה. לנרודה מוצא צו מאסר בגין בגידה במולדת והוא נאלץ לברוח. ההתחלה מבלבלת. דקותיו הראשונות של הסרט זורקות את הצופה פנימה בלי מידע ורקע, ואם לא עוקבים בדריכות, מאבדים את העלילה במהירות. בעצם, זהו דו קרב מרתק בין שתי הדמויות הראשיות, או כמו שהן נקראות בסרט – גיבור וגיבור משנה. ככל שהן נלחמות האחת בשנייה, הן בונות זו את זו ("רק שלוש שנים עברו מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה, וכאן, עומד להתחיל מרדף מופלא"). נרודה כותב הסיפור, ופלושונו חי אותו, חי ומספר. אירוני שנרודה הקומוניסט נאלץ לברוח ולגלות ממדינתו, ואימץ אי אילו מאפיינים פשיסטים כמו האדרת מעמדו, תפיסתו כחצי אל והצורך התמידי במלחמה. השוטים קצרים מאוד ועתירי זוויות, כך ניתנת לצופה הזדמנות לראות נקודות מבט שונות, על אף הסכנה בהתשתו.הטקסטים לא פחות ממבריקים, הולמים וראויים סרט על זוכה פרס נובל לספרות. הבמאי פאבלו לרין ("לא", "ג'קי") עושה עבודה מעולה, כל שיחה מחושבת היטב, בנויה מציטוטים מרהיבים וקולעת למטרה ("כולנו נאכל במיטה וננאף במטבח"). כמה בדיחות שנשזרות היטב במהלכו זורקות לקהל עצם, כדי שלא יאבד את האיזון בין הדרמה למתח וגם להומור. הסרט קצבי מאוד, אבל לא בצורה שאנחנו מכירים, אלא כסרט בתוך סרט. בכל כמה דקות נבנית נקודת מתח, ישנה בעיה, ניסיונות לפתרון, שיא והתרה. עם זאת ותוך כדי, מתנהל המרדף של פלושונו אחר נרודה, עם דמויות רודף ונרדף קלאסיות. הקצב מהיר, בניגוד להתקדמות המרדף עצמו. כך, הצופה לא יכול שלא להישאר מרותק לסיפור הפתלתל.אורכו, 107 דקות (בימים בהם צפייה בקומדיה רומנטית אורכת שעתיים לפחות), מדויק. קטיעת השוטים התכופה מעייפת גם כך, ויחד עם הצורך האובססיבי שלא לפספס אף רגע, הסרט הופך ל'כבד' ואינטלקטואלי. "נרודה" קולע נקודה אחר נקודה, בנוי מעולה ומשובץ משמעויות כפולות. עם זאת יש בו משהו מעייף, לא נגיש, ואולי תיאורו כסרט פסטיבלים הינו מדויק.