הסרט "בשם בתי" נוגע באחד הסיוטים הגדולים ביותר של כל הורה: מות ילדו. בשנת 1982 מתבשר אנדרה במברסקי על מות בתו בת ה-14 קלינקה בעת ששהתה בחופשה בגרמניה עם אמה ואביה החורג ד"ר ברומבך. לאחר שמתברר לאנדרה שככל הנראה האב החורג אשם במות ילדתו הוא יוצא למסע צלב של איש אחד במטרה להביא לעשיית צדק ולכליאת אותו רופא מפוקפק. מסע של 27 שנים ארוכות ומייסרות.הבמאי ונסן גארנק כמעט תמיד מביים סרטים המבוססים על מקרים אמיתיים. בסגנון יבשושי מעט וקורקטי משחזר הבמאי את מלחמתו של אנדרה להוציא את האמת לאור תוך שהוא משלם מחיר אישי כבד.
פרסומת
הסרט מתרכז בשחזור העובדות ואינו באמת מנסה לפענח את גיבוריו. אנדרה נדמה כאדם די חד מימדי ואילו ד"ר ברומבך מצויר כרשע בהתגלמותו. האם המציאות היא אכן כה דיכוטומית?דניאל אוטיי, אחד השחקנים המוערכים בצרפת, לנצח יישאר בעיניי כאותו סייד-קיק מ"ז'אן דה פלורט", מגלם באופן משכנע ביותר את אנדרה. איש עסקים מצליח שעולמו חרב עליו בשנייה והוא כסיזיפוס מגלגל את סלע האמת במעלה ההר ומתחיל שוב ושוב מחדש.
שאר השחקנים, ובמיוחד סבסטיאן קוך הגרמני שכבר גילם נבלים בשלל סרטים הוליוודים, עושים מלאכתם נאמנה אך בסופו של דבר הם רק ניצבים והסרט כולו ניצב בגאון על כתפיו של אוטיי שמצליח להפוך דרמה שגרתית ליצירה שנוגעת. אוטיי מפגין איפוק מדהים וזועק בדממה מחרישת אוזניים ומצליח לגעת בצופה שמזדהה עם כאבו.
סרט מעולה. נושא קשה וכואב. אב שיעשה הכל בשביל ביתו ולא יוותר ולו לרגע אחד
שם:חגי הופרגיל:4102/02/2018 00:28:27
8/10
סרט מעורר השראה על מאבקו של אב בשם בתו כנגד כל הסיכויים. במהלך הסרט יותר ויותר אנשים מתחילים להתייחס למאבקו בחשדנות, וכך קורה גם אצל הצופה, ששואל את עצמו: האם אני הייתי פועל באותה הדרך? והאם בכלל נכון להקריב את כל חיי, כולל יחסי עם בת זוגי, עבור מטרה נעלה אמנם, אך שנתקלת בכל כך הרבה מכשולים.
הסרט עשוי בצורה קורקטית למדי, אבל בכל זאת מצליח לרתק ולרגש. המשחק של דניאל אוטיי משובח ביותר.
הסרט מתחיל מנקודה מסוימת לקראת סוף הסיפור ומשם חוזר אחורה ומתחיל את הסיפור מהתחלה. בכל אופן, לא קשה לנחש את הסוף עצמו. אבל עדיין הסוף מרגש והעביר בי צמרמורת.
לסיכום, מעורר מחשבה ורגש ובעל מוסר השכל נוקב.