באופן אוטומטי כשאומרים את צמד המילים "סרט הודי" עולה בראש אסוציאציה של בחור ובחורה לבושים בבגדים הודים מסורתיים, שרים ורוקדים. נכון שבוליווד היא תעשייה חזקה ודומיננטית, אך מתחתיה זורם לו הקולנוע האיכותי העצמאי עם סרטים כמו: "סאלם בומביי" משנת 1988 סרט הביכורים של מירה נאיר, שאף היה מועמד לאוסקר וזכה בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן, "חתונת מונסון" סרט נוסף של נאיר, שמעלה את נושא החתונות בשידוך, "מים" שמתאר את מצב האלמנות בהודו ו"מרגריטה עם קש" על סטודנטית עם שיתוק מוחין החוקרת את מיניותה של הבמאית שונאלי בוסה. הסרטים ההודים החדשים מצליחים להעביר את המציאות היומיומית יחד כלל הדילמות המלוות את תושביה.הסרט "אדוני", סרט הביכורים של רוהנה גרה (שגם כתבה את התסריט) ממשיך את מגמת הקולנוע הריאליסטי בהודו. הסרט מתאר את ראטנה (טילוטמה שומה), בחורה כפרית שהתאלמנה בגיל 19 שחולמת להיות מעצבת אופנה ותומכת בלימודיה של אחותה. רטנה מגיעה לשרת את אשווין (ויווק גומבר) במומבאיי. אשווין חזר מארה"ב לאחר מות אחיו וזנח את חלומו להיות סופר כדי לעזור לעסק המשפחתי בארכיטקטורה. הוא היה אמור להתחתן ועקב בגידתה של ארוסתו, ביטל את החתונה. השניים חשים קרבה אחד כלפי השנייה, מנהלים שיחות אישיות, מעודדים זה את זו ומתאהבים.
פרסומת
הבעיה היא שהאהבה שלהם היא לא פשוטה למימוש בתרבות ההודית, במיוחד לאור העובדה שכל אחד מהם בא מרמת חיים והשכלה שונה. והחברה ההודית לא רואה זאת בעין יפה. מצד אחד, משפחתה של רטנה בכפר לא מקבלת זאת ומצד שני, משפחתו וחבריו של אשווין שמלגלגים עליהם. וכמו שאמרה רטנה לאשווין: "תמיד חשבתי שלעשירים יש חיים קלים, אך מסתבר כי הצרות שונות". למרות שרטנה חסרת השכלה, היא מצליחה לעורר באשווין השראה ולגרום לו להבין את רצונותיו האמיתיים. לכן למרות שהוא האדון והיא המשרתת, חל פה מעין היפוך תפקידים."אדוני" הוא סיפור אהבה מרגש, רומנטי ועדין שנרקם בין שני עולמות נפרדים. הדגש בו הוא על הבדלי התרבויות בין הכפר לעיר. גרה (הבמאית והתסריטאית) הכניסה בסרט מספר סצנות שמעבירות זאת בצורה הומוריסטית, כמו אכילתה של רטנה בידיים לעומת אכילתו של אשווין עם סכין ומזלג והבגדים השונים בין העירוניים לכפריים. אהבתי את טקס לבישת הצמידים שרטנה ביצעה על האוטובוס בדרכה לעיר והורדתם בחזרתה לכפר, שתרם לאותנטיות הסרט.
הבעיה העיקרית בסרט היא הקצב האיטי. לעיתים ישנה תחושה שהסרט חוזר על עצמו ולא מתקדם, ניתן היה להגיע לנקודה העיקרית באופן יותר מהיר. כמו כן, דמותו של אשווין נותרה יחסית עמומה ושטוחה לעומת דמותה של רטנה שהתפתחה לאורך הסרט. עם זאת, המשחק המרגש של השחקנים הראשיים (טילוטמה שונה הכובשת וויווק גומבר השרמנטי), הצילומים המרהיבים בכפר שמראים את העוני הרב לעומת השפע והצבעוניות שבעיר והעלילה המעניינת העפילו על הבעייתיות וגרמו לסרט להיות שובה לב. נגיעת היד הנשית של גרה בהחלט מוכחת בסרט והיא ביימה אותו בעדינות וברגישות רבה."אדוני" גורם למחשבה על נושא הפערים החברתיים, על הקושי להגשים חלומות ועל כוחה של אהבה. למרות שיצאו לאקרנים בעשור האחרון הסרטים "נער החידות ממומביי" ו"סארו – הדרך הביתה" שמתארים את העוני הרב השורר בהודו, הקושי לשרוד ואת יחידי הסגולה שהצליחו להתרומם ולהגשים את עצמם, סרטים אלו נעשו על ידי במאים זרים (דני בויל האנגלי במאי "נער החידות ממומביי" וגארת' דיוויס האוסטרלי במאי "סארו – הדרך הביתה"). "אדוני" הוא סרט שנעשה על ידי במאית הודית ומוכיח שגם במאים הודים יכולים ליצור סרט אותנטי ומרגש שלא נופל משוברי קופות גדולים וממוסחרים. אני מחכה בכיליון עיניים לסרטה הבא של רוהנה גרה.
תודה לאתר סרט על הכרטיסים.סרט עשוי היטב ומעט איטי על הפער במעמדות בהודו ועל אהבה שאינה יכולה לגשר על הפער ואולי כן?הרבה אלמנטים נשיים, אך גם גברים יהנו.כדאי לראות
שם:doritnaגיל:6224/06/2019 14:10:32
8/10
אהבתי את הסרט. לראות תרבות אחרת, לטייל בבומביי, העלילה עצמה איטית במקצת. הסוף די צפוי ובכל זאת, נהנתי.