כריסטופר נולאן הוא אחד הקולנוענים החשובים ביותר בדורנו. הוא התחיל את הקריירה הקולנועית שלו בחצי השני של שנות ה-90 עם יצירות קטנות ומרשימות כמו "Following " ולאחריו סרט הפריצה שהפך לשובר קופות, "ממנטו" בשנת 2000. כיום הוא אחד מהבמאים החשובים והמבוססים בהוליווד שרק השם שלהם יכול להביא מיליוני צופים לבית הקולנוע, לצד אושיות כמו סטיבן שפילברג או גיירמו דל טורו. מעטים הם במאי הקולנוע ששמם הוא שווה ערך לשמו של כוכב קולנוע. נולאן הרוויח את מעמדו היוקרתי בזכות שלושת סרטי באטמן בכיכובו של כריסטיאן בייל ושוברי קופות מצליחים ומתוחכמים כמו "התחלה", "בין כוכבים" ו-"דנקרק", סרט מלחמת העולם השנייה שגם ביסס את מעמדו בעולם הסרטים לקהל בוגר יותר.
אין זה מפתיע, שהציפיות מסרטו החדש "טנט" היו גבוהות. הקדימון המבטיח ויחסי הציבור המוקדמים עוררו רעש רב ואז הגיעה מגפת הקורונה והבכורה של הסרט נדחתה. נולאן העקשן היה בטוח שהקהל יגיע בכל מקרה ונאבק נגד אולפני וורנר שבסופו של דבר שחררו את הסרט בשיא המגפה במהלך אוגוסט בארצות שבתי הקולנוע עדיין היו פתוחים בהם ובספטמבר בבתי הקולנוע הבודדים שהיו פתוחים בארה"ב. המכירות היו כמובן רחוקות מלהרשים כאשר מרבית אולמות הקולנוע בעולם עדיין סגורים, אבל גם הביקורות המסויגות לא תרמו לסרט. עדיין לא מדובר בכישלון קולוסאלי, אבל נראה שמרוב רצון ליצור יצירה מתוחכמת ומורכבת ועדיין לבדר את קהל ההמונים, נולאן לא מצליח לקלוע לאף אחת מהמטרות שהציב לעצמו.
פרסומת
"טנט" פשוט סובל מכל מה שרע בקולנוע של הבמאי והפעם אולי לראשונה בקריירה הענפה והייחודית שלו, היוצר המוכשר לא מצליח לכסות את עקבותיו. הצופה ירגיש על בשרו כמה הסרט הזה ארוך מעבר לצורך, עד כמה הוא יומרני ללא שום סיבה, התסריט עמוס בשיחות ומונולוגים הנוטים להסביר את הרעיונות הפילוסופים והמדעיים שעומדים מאחורי הסרט שוב ושוב ובשל כך אנחנו גם מגלים שהסרט רק מתחזה למתוחכם אבל הוא ממש לא. נולאן עוסק בנושאים של מסע בזמן, יקומים מקבילים, השפעתו על העתיד, ועוד שלל דיונים פילוסופים ומדעיים כאילו לא נוצרו בעבר אינספור סרטים וגם סדרות טלוויזיה שעסקו בכך. הכבדות ורצינות היתר שלו הורסות את ההנאה מהסרט.
אפילו סצנות הפעולה סובלות מעומס ומכבדות. במקום שנתמוגג מהמעשייה הקולנועית הפנטסטית, הפסקול של לודוויג גורנסון מעיק ומייצר כבדות שהורסת את ההנאה ואת המתח. הוא משתלט על התוצאה הסופית, דבר המעורר חשד כאילו נולאן ידע שהסצנות עצמן לא ממש מספקות את הסחורה וביקש מהמלחין ליצור פסקול מאסיבי החוזר על עצמו שוב ושוב כדי להגביר את המתח. התוצאה היא הפוכה. סצנת הקרב הבומבסטית לקראת סוף הסרט שבה ישנן פלוגות צבאיות מזמנים שונים המשתלבים זה בתוך זה, קורסת לתוך עצמה וסופה מעורר געגועים לסצנת מגרש הפוטבול ב"עלייתו של האביר האפל".
חיסרון משמעותי נוסף לסרט הוא הליהוק של השחקן העולה, ג'ון דויד וושינגטון, הבן של השחקן הוותיק והמוערך, דנזל וושינגטון. סרט כמו "טנט" זקוק לא רק לשחקן טוב, הוא זקוק לכוכב קולנוע, כלומר שחקן שיש לו כריזמה שממגנטת את הקהל, ו-וושינגטון הצעיר רחוק מלספק את הסחורה. לעומת זאת רוברט פטינסון ואליזבת דביקי בתפקידי משנה דווקא כן מרשימים. אפילו קלמנס פוסי הצרפתייה בסצנה אחת משמעותית מרשימה ממנו בהרבה. אכזבה נוספת נרשמת מכיוונו של השחקן/במאי קנת' בראנה שמאכזב בתפקיד המאפיונר הרוסי. הוא אמור להיות הרשע האולטימטיבי ונכשל בכך בגדול. הלוואי ואנתוני הופקינס או בריאן קוקס היו צעירים בכמה שנים טובות כדי לגלם את התפקיד. אגב, אין שחקנים רוסים טובים בנמצא?
על אף שלל הבעיות, "טנט" הוא עדיין יצירה קולנועית של כריסטופר נולאן וגם אם הפעם זו רחוקה מלהיות יצירה מפעימה שתיחקק בתולדות הקולנוע, מדובר בסרט שכדאי וראוי לצפות בו על גבי המסך הגדול. הוא אולי לא יצירת המופת שלה כל כך חיכינו, אבל עדיין מדובר בסרט שיש בו רעיונות ויזואליים מעניינים, צוות שחקנים נפלא (כולל מייקל קיין בתפקיד אורח עם טקסט משעשע במיוחד) ותסריט שמנסה להיות מתוחכם פילוסופית ומדעית (והוא לא). בסופו של דבר גם סרט בינוני של נולאן הוא יותר טוב מכל סרט בינוני אחר שתלכו לראות בקולנוע.
שם: יוסי בגיל: 36הסרט הוא שילוב מתיש בין "ממנטו", "התחלה" וסרטים אחרים של כריסטופפר נולאן. השחקנים משעממים, קשה לעקוב אחרי העלילה, ויותר משעתיים של סרט לא שווים את הצפייה כאשר בסוף אתה מוצא את עצמך תוהה למה עשית את זה לעצמך.
שם: רונן קצףגיל: 58מפגן מרהיב של אפקטים ופעלולים לא מציל עלילה מופרכת ודיאלוגים גרועים. בנוסף על כך, הסרט ארוך להרגיז.
סרט רע.
אני אוהב סרטי אקשן אבל סבלתי מכל רגע.
שם: רועיגיל: 28מאכזב. לכאורה הרעיון של הסרט של היפוך הזמן עושה בהתחלה רושם של סרט מיוחד, אבל זה לא מצליח לסחוף את הצופה וליצור יותר מדי עניין.
הקלישאה של הנבל שרוצה להרוס את העולם ומולו ה״טובים״ שמנסים לעצור אותו ביחד עם אשתו המסכנה גורמים לסרט להראות לעיתים מגוחך ושבלוני.
כמעט כל הדמויות לא מקבלות בסרט עומק או אופי, הדיאלוגים משעממים והמשחק של הדמויות סביר מינוס.
עם זאת, יש מספר סצנות סוחפות שמנסות לגרום לצופה לחשוב מה הוא ראה כרגע, אבל אלה בודדות ולא מצליחות להחזיק סרט כה ארוך.
לכאורה סרט שאמור לגרום לך רצון לראות אותו שוב ושוב (כמו inception האגדי), אבל פה זה לא קורה, וחבל.