סרטו של יוני זיכהולץ, "סנולנד", מבוסס על סיפור אמיתי של הבמאי ושל חבר טוב שלו. זיכהולץ מעיד כי סיפור החברות הולך איתו כבר לא מעט שנים וכעת הסיפור הופך לסרט. ניכר בסרט שהוא נכתב מדם ליבו של הבמאי ויש בו רגעים כואבים וחשבון נפש לכל אורכו, אולם בסופו של דבר זהו סרט לא קוהרנטי שמזגזג בין גיבוריו ויש בו לא מעט רגעים תמוהים ואף מביכים.
אמיר (שלומי קוריאט) וג'וני (אורי פפר) הם חברי ילדות שידעו מערכת יחסים של עליות ומורדות. ג'וני הנהנתן בדיוק סגר את הפאב שהיה בבעלותו ומרגיש כי אינו נמשך יותר לחברתו מייקי (נתי קלוגר), בעוד אמיר מתמודד עם מחלת הסרטן של בתו הקטנה ועם פרודתו (טלי שרון) שהוציאה כנגדו צו הרחקה לאחר שככל הנראה התנהג כלפיה באלימות.
פרסומת
הסרט אמור להיות מעין סרט מסע שבמהלכו יעברו הגיבורים תהליך וילמדו להכיר את עצמם תוך התמודדות עם מצבים קשים, אולם זהו מסע קטוע ובעייתי והדמויות לא מראות שום התפתחות. הגיבורים אמורים להתמודד עם משבר גיל הארבעים, אך התמודדות זו נעשית בצורה פשטנית. אין זו המועקה של אורי זוהר ואריק איינשטיין ב"מציצים", מועקה שהצליחה לחבב ולהשניא את הגיבורים על הצופה בעת ובעונה אחת. אני בעיקר ריחמתי על צמד הגיבורים.
לאחר שהעלילה מתמקדת במאבק של אמיר ופרודתו במחלת הסרטן של בתם, מאבק שעוד משדר מידה של אמינות ויוצר איזושהי הזדהות, לפתע עובר הנרטיב לעבר ג'וני המתייסר. שלל סצנות מביכות מתארות את עולמו של ג'וני החרב עליו: חברתו מציעה לו נישואים במהלך משחק חברה מטופש והוא נרתע, לאחר מכן חברתו לובשת בגדי עור צמודים ומבקשת ממנו שיזיין אותה. סצנה שהרתיעה אותי יותר מכל דבר אחר ולא יצרה אצלי כלל הזדהות עם ג'וני ה"סובל". לקינוח שוכב ג'וני במילואים עם פקידת הת"ש בסצנה מקוממת שנדמית כתלושה לחלוטין ואמורה ככל הנראה להראות שג'וני דבק ברצונו לא להתחייב ולהתבגר ולהמשיך ביחסים מזדמנים.
כשצמד החברים ביחד עוד נוצרת איזו כימיה מרגשת, כמו בסצנה שבה הם מדמים סופת שלגים שהובטחה לבתו החולה של אמיר. אולם לאחר מכן הם יריבו בים לאחר עוד סצנה מיותרת ותלושה שבה בלי כל סיבה נראית לעין ילך אמיר עם הזונה המקומית. אז גם הם ילכו לבקר את אביו של אמיר בעוד סצנה תלושה שלא תורמת דבר לסיפור.
ברקע של הסרט נמצא מבצע צבאי בעזה, אולם אין באמת ניסיון לקשור את האווירה הצבאית למסעם של הגיבורים. ג'וני יוצא עם פקודיו המילואימניקים למבצע, שוכב עם הפקידה היפה ונדמה שחזרנו לדמות הקצין החד ממדי בקולנוע הישראלי של שנות ה-80. סיום הסרט בשיר של שלמה ארצי שאמור לקשור את הקצוות אמור ככל הנראה לרגש את הצופה. עליי זה לא עבד.
ליבי עם ארבעת השחקנים הראשיים שנדמה ונאבקים בטקסט שהושם בפיהם, ולעיתים נדמה שאין הם מבינים אותו. טלי שרון (שהולכת לאיבוד לחלוטין בסרט) ונתי קלוגר הן שחקניות אדירות והן ראויות לסרטים הרבה יותר טובים. שלומי קוריאט משכנע בתפקיד דרמטי ואורי פפר עושה את מלאכתו נאמנה, אולם גם הם לא מצילים את "סנולנד" מלקרוס לתוך עצמו.
שם: anipoגיל: 52לא רע אבל חסר fine tuning. נושא שמחבר אותך אל עצמך ,במיוחד אם אתה בגיל של שני הגיבורים או מבוגר יותר.שני חברי ילדות חיפאים במקור שבאיזור גיל ארבעים ,מתמודדים עם משבר בחייהם. החברות ארוכת השנים והאמיצה ביניהם היא סוג של נחמה עבורם. יכול להיות שהיה צריך להיות טיפה יותר נוקב ואולי בכוונה המסרים נשארו מעומעמים מבחינת השורה התחתונה. רמת המשחק לא תמיד ברמה מספקת, אבל הסך הכל הוא טוב.
שם: עומרגיל: 40סרט מרגש על מערכות יחסים מורכבות בין חברים, בני זוג והורים לילדה חולה.