יש סרטים שלא עוזבים אותך מהפריים הראשון זמן רב לאחר מכן. בדומה לכך חרוט במוחי הפריים הראשון בסרט הביכורים של רוי קריספל, "אבו עומאר". אותו פריים מציג את ידו הקטנה של תינוק בן שנתיים מוטלת על מיטת בית חולים ללא רוח חיים. באותו רגע, הצופים הבינו שהם לא נכנסו לעוד דרמה פוליטית ולא לעוד סרט מסע קומי ונחמד, אלא לדרמה חצופה שלא דופקת חשבון בפני אף אחד. הסצנה הבאה מציגה אדם מבוגר, חי ונושם עם עיניו קפואות כמוות, בדיוק המראה המצופה מאב שכול.חושבים שכאן עוצרים יוצרי הסרט? לא, מהסצנה הבאה נדרש האב השכול לשאת את גופתו של בנו ברחבי תחנות אוטובוס שונות במטרה לקבור אותו בכפר ממנו בא. העוברים והשבים, שאינם מודעים לגופה הנמצאת בתיק, מתלוננים ישר על ריח ה'נבלה' שיש בתחנה. סאלח, אותו אב שכול, ממשיך את המסע שכולל עוצר שהוטל על הכפר אך גם מפגש עם רווקה מבוגרת ויהודייה בשם מירי שמבקשת לעזור לו. אם כי בשל הנוכחות של השניים הסרט יכול היה לתפוס אווירה מעט רומנטית, קריספל לא מפנה עורף לעולם האבסורדי והמלוכלך אותו ביסס במערכה הראשונה.
פרסומת
המסע של סאלח מסופר בצורה קולנועית להפליא, נטולת יומרה או ביקורת בניגוד גמור לרוב הסרטים בהם מככבים גיבורים פלסטיניים. האלמנט המפתיע ביותר בסרט הוא חוש ההומור השחור והמפותח של יוצריו, עם בדיחות אנושיות ומוזרות בהם הצופה לא יודע אם לצחוק או לבכות. כמובן שאלמנט האבסורדי מעביר עמו שאלה מחרידה - האם יש בכלל ערך לחייו של יצור קטן כתינוק בסכסוך המתמשך הזה? האם מצבם של האנשים השקופים הוא רק בדיחה לא מוצלחת עבור הממשל?אלמנט מנוסף שהפנט אותי שייך לזוג עיניו האבלות של סאלח במשחק שקט ומדהים של קייס נאשף ("תל אביב על האש"). נאשף היה ללא ספק ראוי לפרס אופיר וההחלטה לדלג עליו אפילו במועמדות (!) זו עוד תעודת עניות מביכה עבור האקדמיה. נוסף על כך, יש לשבח הצילום הדינמי של מתן בללתי שמנצל את ה'לכלוך' בלוקיישנים של הסרט וגם מוצא את היופי בצילום רועד ולא מתחנף.
יחד עם זאת, קשה שלא להרגיש שמדובר בסרט ביכורים, דבר שמרחיק אותו מלהיות מושלם. ראשית, בולטת חוסר האחידות בעלילה שנוטה להתפזר במערכה האחרונה לסיפורי משנה לא מעניינים, משולש אהבה מיותר וגם לסצנת מכות שכתובה ומבוימת רע. אם כי היה חשוב לקריספל לפתח מעט את מירי, שמייצגת את הצד היהודי בסיפור, היא הרבה פחות מעניינת מאשר סאלח. כך גם העריכה של הסרט התחילה להרגיש גסה ומבלבלת יותר כאשר היוצרים ביקשו להתמקד בשתי נקודות מבט אינטימיות של שתי דמויות מאוד שונות. אך הבעיות שמגיעות במערכה האחרונה לא מפריעות יותר מדי לחוויה המצמררת אותה מעביר קריספל בסרט שנושא את רוחו האמיתית של קולנוע בועט וחשוב.
"אינטימי ומרתק"
אבו עומאר (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות