האם החשש מעייפות מז'אנר גיבורי העל מוצדק? השאלה הזו חוזרת שוב ושוב בראשם של קברניטי "מארוול" ומעריציהם, אחרי תקופה ממושכת – שבה נדמה שהחברה מתקשה למצוא את הסוס המנצח החדש שלה לאחר סיום "סאגת האינסוף". "ת'ור: אהבה ורעם" הרגיש מבולבל, "ד"ר סטריינג' במימדי השיגעון" סיפק ויזואליה מרשימה וטאץ' של סם ריימי אך ויתר על קו עלילה אחיד; ו"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" כשל בכל דרך אפשרית.בגזרת הטלוויזיה, מארוול מנסה לתת במה לסיפורים פרטניים יותר שלא מקבלים את אור הזרקורים בסרטי הקולנוע, אך מועדת גם שם כשהיא מנסה לקשר אותם לתמונה הגדולה יותר המחברת בין סרטי הקולנוע לסדרות אחרות. התוצר החדש מבית גיבורי העל, "אנט-מן והצרעה: קוואנטומניה", לוקח מהיתרונות של סדרות הטלוויזיה ומחסרונות סרטי הקולנוע ומגיש לנו מנה מדע בדיונית גרנדיוזית.
פרסומת
"קוואנטומניה" תופס את סקוט לאנג/אנט-מן (פול ראד) בתקופה נוחה ומאושרת: סן פרנסיסקו מאירה לו פנים, ספר הזיכרונות שלו אודות חלקו בהצלת העולם מת'אנוס הפך לרב מכר, בת זוגתו הופ ואן-דיין/הצרעה (אוונג'לין לילי) הפכה לאשת עסקים מצליחה והעולם שמח. בתו המתבגרת של לאנג, קאסי (קאתרין ניוטון), פחות מרוצה מגורל העולם כמו אביה, ומתכננת – יחד עם המנטור של אביה, האנק פים (מייקל דאגלס) - מכשיר שיתקשר עם מימד הקוואנטום המסתורי. אשתו של פים, ג'נט ואן-דיין (מישל פייפר), שבילתה 30 שנה קשוחות במימד הקוואנטום, לא מספיקה להזהיר את החבורה מסכנת ההמצאה – וכל המשפחה נשאבת הישר לממד. מולם נפרש עולם מפותח ומאיים כאחד, אך הצרה הראשית שלהם מתגלמת בדמותו של קאנג הכובש (ג'ונתן מייג'ורס), ישות נבזית בעלת כוח חסר תקדים.הכוח של סרטי "אנט-מן" (ואולי גם מה שהפך אותם לשק חבטות של רבים) היה טמון בהיותם רגיעה מינורית, קומית לרוב, מאפוסים על גיבורים שריריים ופיצוצים. האישיות הכובשת והנורא-לא-רצינית של פול ראד אל מול הקונספט המגוחך מראש של איש-נמלה נתנה לשני הסרטים הקודמים בסדרה מרחב נשימה וקסם אישי. בסרט הנוכחי, במאי הסדרה פייטון ריד והתסריטאי ג'ף לאבנס לא רק רצו לרקום בעצמם מחווה מדוקדקת לעולמות המפורטים של "מלחמת הכוכבים", אלא גם קיבלו על עצמם - במידה מסוימת - את כובד משקל ה-MCU כולו, כשנבל הסרט קאנג, על שלל גרסותיו (אחת מהן כבר הוצגה בסיומה של הסדרה "לוקי") יהיה הנבל החדש הגדול שיניע את כל עלילות החברה מכאן והלאה. איך הגענו לזה מדאחקות בחנות דונאטס?
כאן באמת נמצא היתרון הגדול וגם החיסרון הגדול של "קוואנטומניה" - ההיקף שלו. כאמור, ריד ולאבנס מגייסים את כל זיכרונות הילדות שלהם מהרפתקאות המדע-בדיוני הגדולות של שנות ה-60 וה-70 (מסצנת הקנטינה ב"תקווה חדשה" ועד מדבריות אראקיס ב"חולית") ויוצרים עולמות עשירים ודמויות מפוארות, לצד הישענות עמוקה על הצד המדעי-פילוסופי של כל הסיפור (במיוחד בסיקוונס יצירתי מאוד לקראת סוף הסרט). הליהוק של ג'ונתן מייג'ורס לקאסט, אחרי שכבר צץ בפרק אחד של "לוקי", מרשים מאוד ואין ספק שהוא מגלם את דמות הרשע בצורה מבריקה.בצורה זו, נוצר מצב שמלבד הופעות קומיות ברורות של קורי סטול בתפקיד מכונת ההרג MODOK (דמות מיתולוגית מהקומיקס, שכבר זכתה לתוכנית אנימציה מעולה בשנים האחרונות) וביל מאריי בתפקיד מורד חלקלק בשם קריילר - ההומור לשם הומור נעלם, וחבל. "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" הוא תמונת ראי די טובה למצבה של החברה כיום: אסקפיזם משובח אבל פועל לפי נוסחה תסריטאית צפויה וידועה מראש.
לא מדובר בסרט מדהים. העלילה בו מעט מטופשת, וההומור בו לא מוצלח כמו בסרטים הקודמים בטרילוגיה.
אך עדיין סרט מהנה, שמשמש כהתחלה טובה לשלב החמישי של אולפני מארוול.