הקולנוע היפני נע בין התבוננות – בטבע הפראי (מאגלי הטל בבוקר לתנודת עלים ברוח), טבע האדם או טבע המסורת, לבין ההתמודדות עמה – לרוב כיחיד בתוך קולקטיב ממושמע. בין אם מדובר בגודזילה שרומסת ערים או הסמוראים חסרי החת של אקירה קורסאווה. הקולנוע הנ"ל הרוויח את מעמדו הבינלאומי ביותר מ-70 השנים האחרונות לא בגלל ההתעסקות בכאן ועכשיו, אלא בתמות רחבות יותר, על זמניות. סרטו החדש של האוטר היפני קוג'י פוקאדה, "חיי אהבה" ("Love Life"), שזכה לתשואות רמות בפסטיבל ונציה בשנה שעברה אינו שונה מכך. ועדיין, הוא אינו רק סרט יפני.טאיקו (פומינו קימורה) היא אם יחידנית לבנה בן ה-6 קייטה (טטה שימדה), אלוף הארץ במשחק הקופסה "אותלו". היא מתאהבת בקולגה שלה בסניף משרד הרווחה המקומי, ג'ירו (קנטו נאגיאמה). שנה לאחר מכן, במסיבת יום הולדת לחמה החדש (טומורו טאגוצ'י), בעוד טאיקו מנסה לקבל ממנו את אישורו לנישואיה לבנו, מתרחשת טרגדיה שמשנה הכל. אי אז, בעלה לשעבר (אטום סונאדה), שנטש אותה ואת בנה מיד לאחר הלידה, צץ מחדש בחייה, מתוסבך ונזקק, ובוחן מחדש את יחסיה למונח "אהבה".
פרסומת
קוג'י פוקאדה הפך בשנים האחרונות (לצד זוכה האוסקר ריוסוקה המגוצ'י) לפנים של הקולנוע היפני החדש, ששואב מקודמיו אך גם מיוצרים בינלאומיים ומרגישויותיו שלו. כך, הגדיר את עצמו פוקאדה פעם כזה שהושפע עמוקות מיצירותיו השמשיות והרומנטיות של במאי הגל החדש הצרפתי אריק רוהמר וכי שני הסרטים שהפיחו בו השראה לצאת ולהפוך לקולנוען היו "ילדי גן העדן" של מארסל קרנה ו-"The Spirit of the Beehive" של ויקטור אריצ'ה – שתי מלודרמות מסוגננות, שנעות על תמה מרכזית: יד הגורל בחיי האדם. במובן זה או אחר, הקולנוע של פוקאדה הוא בדיוק התגשמות כל השפעות אלו – טרגדיה לצד שמיים כחולים, גשם לצד שמחה."חיי אהבה" אינו חריג בנוף סרטיו האחרים של האוטר, וכך הוא מציג חיים של בעיה אחר בעיה, כאב אחר כאב, אך בלי סנטימנטליות יתר, או תחושת מלאכותיות מסוימת – אלא מעין אווירה צינית עדינה, אפילו אבסורדית. ההתאוששות מצרה אחת יכולה להתחלף בין רגע בצרה אחרת, ואז להיעלם כליל, עד שהיא מותירה אותנו עם הרוטינה הרגילה, שנראית ריקנית מתמיד – ולנו אין מה לעשות בנידון.
למלנכוליה הסרקסטית הזו מצטרפת הרומנטיקה – עד כמה היא אמיתית בכלל? עד כמה היא מונחית על ידי מה שאנו חושבים שהוא נכון חברתית או צודק או על ידי רגשותינו האמיתיים? ואיך מתמודדים עם זיכרון של אהבה מושלמת אל מול מציאות בנאלית למדי? לא פלא, אם כך, שפוקאדה החליט לקרוא לסרטו על שם שיר באותו השם (שמופיע מספר פעמים לאורך הסרט) של הזמרת היפנית הפופולרית אקיקו יאנו, שטוען כי "לא משנה כמה רחוק נהיה, עדיין נאהב זו את זה". "חיי אהבה" מנסה לברר באמת אם הדימוי הרומנטי של אקיקו יאנו חי לנצח.למרות הייחודיות הספציפית של פוקאדה, "חיי אהבה" מושרש בתרבות וקונטקסט יפני – כזה שיכול לתת רובד אמוציונלי גדול הרבה יותר. לדוגמה, לסצנה של טאיקו מנסה בכוח לשוב ולרחוץ באמבטיה הביתית שלה, לגיחה קצרה לקוריאה או אפילו להתעכבות על סצנת הליכה בפארק. הדקויות והרגישות היפנית, שמורגשות עוד יותר בסרט כמו "חיי אהבה", לעיתים אינן מתורגמות בצורה ברורה מדי להבנה מערבית, מה שיכול לפגום באופן מסוים בחוויית ההישאבות לאווירה שהסרט משרה. עדיין, עם קצת פתיחות, גם צופה שלא למד בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה יכול להיקסם ממה שפוקאדה מציע.אולי ראוי להשוות את "חיי אהבה" לארוחה בת שלוש מנות – כנראה שלא מכל המנות נהנה באותה המידה, אך אנו מקבלים על עצמנו את כל החוויה, על איכותה וחוסר איכותה. מאהבה אי אפשר לחמוק, וגם לא מהשלכותיה, אך זה הוא טעמם המריר של החיים.
מקרטע בחלקו אבל בסך הכל שווה צפייה.נושא שקשור לבגידות בין בני זוג,בחברה שנתפסת כשמרנית.מבחינת המבנה,החלק הראשון טוב ומעניין, מגיע לשיא אחרי כחצי שעה עם טרגדיה לא צפויה ולאחר מכן נכנס לאיזה סוג של סטגנציה. אומנם קורים דברים ,אבל הקצב מאוד איטי. לקראת הסוף מגיע טוויסט שמשנה את הכל. קיצור הסרט היה עושה עימו חסד. ציון 7.5.
"שובר לב"
חיי אהבה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות