העבריינים ביקורת סרט

נדמה שהיכרות קצרה עם עולם הקולנוע עזרה לנו להבין איך סרטי שוד אמורים להיראות: גנבים מתוחכמים, מנהיג עוקצני, מטרה מסובכת אך מוצדקת (מיליארדר זחיח, לדוגמה), מאהבת מסתורית ותוכנית מפורטת, ללא רבב. אם כך איך ניתן לעכל סרט כמו "העבריינים"? האם בכלל הסרט רוצה להיות סרט שוד? קשה להגיד - אולי אפילו לבמאי הסרט הארגנטינאי רודיגו מורנו, אבל דווקא התחושה המהורהרת הזו שהוא מעניק לצופיו היא נקודת המשיכה שלו.בוגר פסטיבל קאן האחרון והנציג של ארגנטינה לטקס האוסקר הקרוב, "העבריינים", מספר את סיפורו של שוד פשוט לכאורה, שלו שותפים שני עובדי בנק – מוראן (דניאל אליס), המוח המיואש מאחורי המזימה, ורומאן (אסטבן ביגלארדי), השותף בעל כורחו – ששודדים את כספת הבנק, בעוד מוראן מסגיר את עצמו, במטרה לאסוף את הכסף שהוחבא אצל רומאן בשלוש השנים שריצה בכלא. תחקירים פנימיים בבנק ואישה מסתורית (מרגריטה מולפינו) שתיכנס לחיי רומאן יסבכו את המטרה הפשוטה של השוד. מסקנה ראשונה שכל צופה עושה מספר דקות לתוך הסרט היא העניין שפשטות השוד אינה העניין כאן או שהפשטות שמוצגת לפנינו נדרשת להתבוננות עמוקה יותר. מורנו, שתמות של סובייקטיביות בעלילות יומיומיות עוברות בכל סרטיו, מציג פה אפוס מהורהר בכל מה שאנחנו קמים עבורו בבוקר: כסף, עבודה, שגרה יציבה, זוגיות, אהבה; בשביל באמת להגדיר את שני אלו או אפילו לברוח מהם, שני גיבוריו של מורנו מוכנים לתת הכול ולאבד הכול, רק כדי לשוב ולחזור לנקודת המוצא.באופן הזה, "העבריינים" שוזר אלמנטים קולנועיים ידועים של גבריות במשבר (בדומה לאלו שאפיינו את הדמויות הגבריות הגדולות של הוליווד החדשה בשנות ה-70) וביקורת חברתית-כלכלית (כפי שהיא לרוב נוכחת בקולנוע הלטיני) בשביל למוטט אותם בזה אחר זה – הכל זהה, הכל אפסי, הכל חסר משמעות בעולם מודרני ומתועש; אם כך, פלא שרומאן חבר של מוראן שמכיר את נורמה, שהיא אחותה של מורנה? כולם וריאציות של אותה בעיה קיומית. אם להתעכב על הנקודה הזו, אחת מחוזקותיו הגדולות ביותר של הסרט היא השפה הקולנועית שלו, שנדמית תקועה בזמן ומושפעת מ"הגל החדש" הצרפתי, והציניות שהיא מעוררת בעלילה מדוכדכת למדי. מורנו מודע לכלים הקולנועיים שעומדים ברשותו, ומשתמש בחוכמה בכל אחד מהם – מוזיקה דיאגטית (פנים-עלילתית) מתקליט רוק קלאסי שמועבר בין הדמויות המרכזיות – אולי במטרה להיזכר בגבריות "הפשוטה" שהייתה ואיננה; צילום מגורען וזומים איטיים א-לה סרטי שנות ה-70; תפאורה מיושנת, שנראית כאילו לא שונתה למעלה מחצי מאה, שגורמת לצופה לתהות באיזו תקופה היסטורית הסרט מתרחש; והציטוטים הקולנועיים שבו – מצפייה חוזרת ונשנית בסרטו האחרון של גדול הבמאים הפואטיים רובר ברסון, "הכסף" (אולי ההשראה הברורה ביותר על "העבריינים"), ועד דימויים של קאובויים וכיבוש הספר – אותה גבריות מיתולוגית שהייתה ואיננה.כל אלו ועוד משרים אווירה מהפנטת על הצופה, שגורמת לו להתנתק לרגע מהממד התפיסתי שבו הוא נמצא או אפילו תחושת הזמן שלו, רק כדי לספק לו את המקום להרהר בכל אלו. למרבה האירוניה, החולשה הנוכחת ביותר של "העבריינים" הוא דווקא אורכו המוגזם – 180 דקות, הלא הם 3 שעות – שמחולקות ל-3 חלקים סיפוריים. מורנו מספק התפתחויות עלילתיות מדי פעם, אך הן אינן העניין – להפך, דווקא ההתרחקות מהן היא העניין עצמו. זוהי יצירה שאפתנית שמטרתה להוציא את הצופים למסע שיגרום להם לשאול את עצמם שאלות על חיי העבודה השגרתיים בעולם הקפיטליסטי, הכמיהה לאהבה כדרך לבריחה מהמציאות והשאיפה למרחבים הפתוחים אל מול העיר והכלא החונקים את האדם.גם אם אתם צופים מנוסים, שמראש פתוחים ליצירות פחות אסקפיסטיות, אין סרטים רבים כמו "העבריינים", שמרגיש לא פעם כמו מאסה שמפורסמת בעיתון ביקורות ספרות או מערכון עם פאנץ' מאוד מאוד ארוך. האם זה פוגם בסרט? ייתכן, אבל פגום ככל שיהיה, הניסוי שהוא בא לחולל חשוב למדי כעת: מה היא מידת חיבורינו לקיום עצמו?

סנטוש Santosh חדש 2025

מכירה פומבית Auction חדש 2025

היום הראשון של חיי Il Primo Giorno Della Mia Vita 2025

כל מה שאנחנו מדמיינים כאור All We Imagine as Light 2025

חדר הפלאות La Chambre des merveilles 2025

תמימות Monster 2024 2024

חדר המורים The Teachers Lounge 2024

מרצ'לו מיו Marcello Mio 2024

הרוע אינו קיים Evil Does Not Exist 2024

עולם מפריד בינינו Un mondo a parte 2024