ב"המלחמה הראשונה שלי", מתגלה יריב מוזר (מפיק הסרטים "המלחמה של גיורי", "חומוס קארי", "הטוקבקיסטים") כבמאי צעיר ומבטיח ביותר. מוזר לקח עמו מצלמה למלחמת לבנון השנייה ומייצר את אחד הסרטים האינטימיים, החושפניים והמרגשים שראיתי מעודי על לוחמים ישראלים. הוא מצליח לקלף מעל החיילים הסדירים, המילואימניקים, הקצינים והמפקדים את הקליפות ולחשוף את הבטן הרכה מאוד של צה"ל - החומר האנושי.היצירה הפיוטית צוברת תאוצה במהירות וסוחפת אותנו אל תוך הכאוס של המלחמה ההזויה, שבה כמעט לא היו קרבות פנים אל פנים. מאחר ומדובר במצלמת וידאו חצי מקצועית שמוזר אוחז בידו, ובסיטואציות של סכנת נפשות או לרגע שבו ינחת הטיל ולך תדע איפה - הצופה חש עצמו כחלק מהקרב. התמונה לעיתים רועדת, קולותיהם של הבמאי והסובבים אותו משתנקים. התמונות החוזרות על עצמן מתארות את השגרה הסיזיפית של המלחמה, בה לא רק לחיילים אלא גם למפקדים שלהם, אין מושג מה הם צריכים לעשות.
פרסומת
במשך 80 דקות רותקתי בעוצמה על הכסא. מוזר לא מחפש נקודות מבט חדשות, לא מעניין אותו להפוך את סרטו לועדת חקירה, ברור שהיתה כאן פאשלה עצומה רק מהצפייה באירועים המוצגים על המסך. אין חדש תחת השמש בסרטו של מוזר אלא רק הצצה נואשת אל תוך שגרה מעייפת ושוחקת של מלחמה בלתי הגיונית. תוצאות המלחמה ברורות לכולנו אבל את השפעותיה באופן אישי על האנשים שלקחו בה חלק, איננו יודעים. אנחנו מכירים את ההפגנות, את ההתרעמויות בחדשות אבל לא שומעים את הסיפורים על האנשים שלא מסוגלים לעבוד יותר ;המילואימניק הצעיר שזקוק לקורס לחימה כדי לשחרר את הלחצים; את הקצין שמנסה לכתוב יומן בשביל התרפיה. את כול אלו מוזר מצליח לחשוף בצורה אנושית מעוררת הערצה.מה שהופך את הסרט לעוד יותר ייחודי ומפתיע באינטימיות שלו הוא קולו של הבמאי המלווה את הסרט לכול אורכו. מוזר מתאר בעדינות רבה את רחשי ליבו במקביל להצגת התמונות. הוא לא מנסה לפרש אותן אלא לתת את נקודת מבט אישית למתרחש על גבי המסך. יש כאלו שיטענו שהוא מושפע מפרלוב, ואכן העורכת של "המלחמה הראשונה שלי" ושותפה להפקתו היא העורכת יעל פרלוב, בתו של הבמאי התיעודי הדגול.
נראה שמוזר מתאהב בגיבוריו. הוא מעריץ אותם, נמשך אליהם, מכבד אותם. אם זה הקצין חובב הכתיבה, המילואימניק בעל חנות שכול כך רצה שהוא יצלם את החנות שלו, הסטודנט הצעיר מהטכניון שאוגר במחשב שלו תמונות מחרידות מהמלחמה, או הסטודנט שהדבר היחיד שמחזיק אותו כרגע שפוי זה חוף הים. יש תחושה נעימה ובלתי צפויה של אחווה אבל לא של לוחמים, אלא אחווה גברית מסוג חדש, כזו שלא נשענת על אלימות ודם אלא על רצון אחר לחלוטין, רצון לחיות בשקט ובכבוד.
"הישג מרשים"
המלחמה הראשונה של (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות