ג'סיקה ג'ונס

Jessica Jones Series Review

יאיר פרי על "ג'סיקה ג'ונס":
"הבשורה הגדולה של נטפליקס ב-2015"

שתף/י

משחק קריסטין ריטר מייק קולטר רייצ'ל טיילור איקה דארוויל דיוויד טננט

פנטזיה

ביקורת סדרה לג'סיקה ג'ונס מאת יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

ציון המבקר

"אפל ומורכב"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9/10

מדד פופולריות

3.0/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

קשה להעריך מה יותר מפתיע: ש”ג'סיקה ג'ונס” הצליחה כל כך על אף שמארוול נמנעו בכוונה מסרטי סופר-הירוז נשיים? ש”ג'סיקה ג'ונס” זכתה לתהודה תקשורתית גבוהה בהרבה מזו של “דרדוויל”, הראשונה בזליגת היקום הקולנועי של מארוול (MCU) לנטפליקס, על אף שדרדוויל הוא גם גבר, וגם ריבוט לסרט מוכר (וכושל)? או ש”ג'סיקה ג'ונס” כל כך טובה על אף שהיוצרת שלה, מליסה רוזנברג, חתומה, אם תרצה ואם לא, על תסריטי כל סדרת סרטי "דמדומים"?במילה אחת “ג'סיקה ג'ונס” היא סדרה בשלה- היא הגיעה לנטפליקס שכבר יודעת איך להתמודד עם מגוון רחב של ז'אנרים, היא בקעה ממארוול אחרי שעשו את סדרות הכיף-כוחות-שנינות-צילומי-יום שלהם (“סוכני שילד”, “הסוכנת קרטר”), היא נשענת על שני שחקנים נהדרים - קירסטין ריטר ודיוויד טננט וחשוב לא פחות- היא משתמשת בחוכמה בכתפי הענקיות הטלוויזיוניות עליהן היא צועדת- “אליאס”, “ניקיטה” ובעיקר – “באפי קוטלת הערפדים”. אגב – “באפי”, ממנה נלקחו כמה דמויות וקווי עלילה בצורה כמעט ישירה, מסמנת גם קישור קרוב ועמוק ל"נוקמים", ממנו נבעו כל סדרות ההמשך, שנכתב ובוים גם הוא על ידי ג'וס ווידון.

ועכשיו, בשלה ובטוחה “ג'סיקה ג'ונס” מרשה לעצמה להיכנס בכל הכוח בכמה מהנושאים הקשים להתמודדות בטלוויזיה פופולארית בפרט, ובטלוויזיה ובקולנוע בכלל- אובדן עצמי, התעללות במערכת יחסים, אונס וההשלכות של כל אלו על הזהות הנשית. לדעתי, מה שעומד במרכז הסדרה, והופך אותה לכל כך פורצת דרך, הוא הגבול הדק שבין אהבה ואינטימיות לניצול והתעללות.העובדה שקליגרייב, הנבל הראשי, הוא אקס כל-יכול המסוגל להחזיר את ג'סיקה למסלול הרסני אם רק יבחר, וכבר גרם לה בעבר לטעות בין הרצון שלה לבין הרצון שלו, הופכת אותו לרשע המפחיד ביותר בכל ה-MCU, ולאחד הרשעים האפקטיביים ביותר אי פעם. האפיון שלו כמוכר-אך-אלים מזניק את הסצנות הגדולות בסדרה לגבהים חדשים של טרור.

ג'סיקה עצמה היא אכן מודל לעוצמה נשית. בהתחלה ג'סיקה זוכה לאפיון "גברי" (בהתאם למסורת הפילם-נואר, היא בלש פרטי אלים ומנוכר ששותה ומזיין ללא הרף) אבל ככל שהסדרה נפרשת, כך גם היחס המורכב שלה לנשיות של עצמה. גם פה טמון קשר קרוב אך חדש עם סרטי "הנוקמים", שגם הם עוסקים לא מעט באובדן העצמי, אבל הפעם ההתעסקות קרובה ואפלה הרבה יותר.עבור נטפליקס מדובר בעניין גדול לא פחות ממארוול עצמה- לראשונה מקבע את עצמו שירות הסטרימינג לא רק כיוצר תוכן, אלא כיוצר עולם ותופעה תרבותית רחבת היקף. אז נכון- הסדרה עדיין משתמשת במונחים מעט קבועים מדי של גבריות/נשיות, ונכון שהיא לא אחידה באיכותה, אבל על אף כל המכשולים שעמדו בדרכה, החל מ"קללת גיבורת העל" (איפה לעזאזל "האלמנה השחורה – הסרט"?) וכלה בעבודה עם טאבואים טלוויזיוניים, "ג'סיקה ג'ונס" היא הבשורה הגדולה של נטפליקס ב-2015.

יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י