אווטאר: כשף האוויר האחרון - ביקורת סדרה

Avatar: The Last Airbender Series Review

תמר שרה שלומוביץ' על "אווטאר: כשף האוויר האחרון - ביקורת סדרה":
"העיבוד שסדרת האנימציה האגדתית יכולה הייתה לייחל לו"

שתף/י

משחק גורדון קורמייה דניאל דיי קים איאן אאוסלי דאלאס לו

פנטזיה

ביקורת סדרה לאווטאר: כשף האוויר האחרון - ביקורת סדרה מאת תמר שרה שלומוביץ' | כתבת קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"עונה על הציפיות"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9/10

מדד פופולריות

9.9/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

עם תקציב לא כל כך צנוע של 15 מיליון דולר לפרק, נטפליקס מוציאה את עיבוד הלייב-אקשן שלה לסדרת האנימציה האהובה מ-2005 - "אווטאר: כשף האוויר האחרון". למרות לא מעט שינויים, הרוח הכללית של הסדרה המקורית נשמרת, ותחת המגבלה של 8 פרקים וכ-50 דקות לפרק, העלילה נותרת נאמנה ככל האפשר. התוצאה היא הפקה מושקעת עם המון אהבה ונוסטלגיה למקור, שמוצאת את האיזון בין ההתאמה לתקופתנו לבין שמירה על מה שעשה את המקור (ולא הסרט הנוראי של מ. נייט שאמלאן) לכה מוצלח. כמו מרבית ההפקה, גם יוצר הסדרה אלברט קים הוא מעריץ של הסדרה המקורית, והוא העיד שהתקשה רבות לצמצם את הסדרה בת ה-20 פרקים ל-8 שעות בלבד. תהליך זה באופן צפוי גרר ויתורים רבים שלא היו לו פשוטים. אך הוא מצא את השיטה; התסריטאי והמפיק לקח צעד אחורה והסתכל על העונה מזווית אחרת, ובזהירות רבה שלא לדרוך בטעות על הנשמה של סדרת המקור ומעריציה, הוא הצליח לאסוף את כל החלקים העיקריים ולהרכיב אותם מחדש בצורה שמזקקת את הסדרה האהובה, כך שתתאים למסגרת שסופקה לה. ה'פאזל' שיוצר הסדרה בנה מהדמויות והסיפורים השונים (חלקם אפילו מהעונה השנייה) מתבטא לעיתים בדמויות שמוצגות בתוך סצנה אחרת מזאת שבה הכרנו אותן, כמה פרקים מרוחקים שמתרכזים למיקום אחד, פיצול של הדמויות הראשיות לקווי עלילה שונים ועוד. השינויים הללו עלולים לזעזע במעט את מעריציה האדוקים של הסאגה המקורית, אך הם נעשו מתוך הרצון ההגון באמת להשאיר את הדברים החשובים בתוך הסדרה – וזוהי ככל הנראה הייתה הדרך הטובה ביותר להשיג את זה. עם כל ההקרבות והוויתורים, לסדרה בעלת תקציב עתק באדיבות נטפליקס יש גם יתרונות, וכאן הם באים לידי ביטוי לפני הכול באיכות. דוגמה אחת זה עיצוב ההפקה: האיפור, התלבושות, התפאורה והאביזרים המרשימים שדומים להפליא למקביליהם המצוירים, וגם במרכז הפיזי של הסדרה – הלחימה. ההשקעה של ההפקה בקרבות בסדרה ניכרת בכל אחד מהם. השחקנים, להם אין כל רקע באומנויות לחימה, עברו לפני תחילת הצילומים את מה שההפקה כינתה "טירונות כשפות"; כחודש וחצי של אימונים בו הם למדו את התנועות, המחוות ואפילו טכניקות הנשימה השונות של כל כשפות והמתקפות שלה – בהתאם לאומנות הלחימה עליה היא מבוססת.

הכוריאוגרפיה של סצנות הקרב בנויה מ- 6 אומנויות לחימה; ביניהן טאי צ'י, קונג פו, הונג גאר ובה גואה ג'אנג שמשולבות עם האפקטים המיוחדים עליהם מונו ג'אבר רייסני ומריון ספייטס (שעבדו יחד גם על "דברים מוזרים"). חלק גדול מעבודתם של השניים בסדרה הזו הייתה לחקור איך עובדים האלמנטים השונים כדי להחליט איך לשלב אותם בסצנות הקרב בצורה אמינה; עבודה שלטעמי נעשתה בהצלחה רבה. בימינו דומה שאין מנוס מהצורך להתאים כל עיבוד לאקלים הייצוג השוויוני הנוכחי. התאמה זו אמנם לעיתים קרובות מרגישה מאולצת, אך בסדרה זאת היא היוותה דווקא שדרוג. זוהי תמיד הייתה הסכמה כוללת שהאומות השונות בסדרה הישנה השתייכו למוצאים אסייתיים וילידיים שונים, למרות שזה מעולם לא נאמר בה. העיבוד של נטפליקס הגדיל לעשות בכך שליהק לכל עם שחקנים מאותו המוצא בהתאם. דבר זה משווה אותנטיות לסדרה ואסתטיקה מסורתית מרהיבה וייחודית לכל מקום בו מבקרים הגיבורים. אחד מהקשיים במעבר מאנימציה קומית כמו זו ללייב-אקשן הוא שמירת ההומור. הרבה מהקומיות של הסדרה המקורית נשענה בדרמטיות, בקריקטוריות והקופצניות של הדמויות, דברים שלא ניתן להעביר ללייב-אקשן. למרות זאת, ובזכות העובדה שיוצרי העיבוד והשחקנים בו הם בעצמם מעריצים של הסדרה המקורית, נעשה מאמץ רב לשמר את ההומור של הדמויות והרוח הקומית גם בגרסה הזאת, וזאת אחת המעלות הגדולות שלה. זה קורה בזכות התסריט שיודע מתי להיות רציני ומתי לא, והמסירות לבדיחות שנהיו לאגדיות בסדרה המקורית ולא נשכחות כאן, וזה קורה, כמובן, בזכות המשחק.

הקאסט המשובח שנבחר בקפידה באודישנים סודיים ביותר (כשאפילו השחקנים לא ידעו לאיזו סדרה הם נבחנים!) הוא האחראי העיקרי לשימור הקסם וההומור בסדרה, אך גם לחלקים שלא עובדים בה. הליהוק המוצלח ביותר הוא כנראה פול סאן-היונג לי בתפקיד אירו, שמחיה את הדמות האהובה בנאמנות רבה. איאן אאוסלי גם מחמם את הלב בגילום סוקה; לשחקן חזות וגינונים קומיים שמזכירים מאוד את הדמות המצוירת (גם לא מזיק שהוא דומה לו ברמה יוצאת דופן). דניאל דיי קים ("אבודים") הוא אולי המרשים ביותר בדמותו – שליט האש אוזאי, וממתק נחמד נוסף הוא דני פודי (עאבד מ"קומיוניטי") שתמיד תענוג לראות אותו משחק, ובמיוחד בדמות ציורית כמו זו שניתנה לו כאן. אך כמובן שהחשוב ביותר הוא הליהוק לתפקיד הראשי – אווטאר אנג, שעל פי ההפקה הם תרו בכל העולם אחריו, עד שהגיעו לגורדון קורמייה, השחקן הקנדי-פיליפיני שהיה בן 11 בלבד במהלך צילום הסדרה. אמנם תצוגת המשחק שלו לא מרהיבה במיוחד (כפי שניתן לצפות מילד בן 11), אך אלברט קים טען בעצמו שראה בו משהו כאדם – מעבר למה ששם על השולחן כשחקן, והוא הרגיש שהוא האנג שהם חיפשו, ובהחלט אפשר להבין את זה כשרואים אותו בתפקיד. קיאוונטיו טרבל, השחקנית הקנדית-ילידה שמגלמת את קטרה והייתה בת 14 בעת הצילומים, משחקת עם תשוקה רבה לדמות מהסדרה המוערצת שגדלה עליה. למרבה הצער, גם היא לא מפגינה יכולות משחק מרהיבות. קשה להתעלם מהביצועים הפחות מרשימים של השחקנים הצעירים והם אכן לעיתים שוברים את הקסם. אין ספק שיש להם עוד כברת דרך לעבור מבחינת יכולת המשחק שלהם, אך לזכותם ביחס לתפקידים המורכבים והדינאמיים שקיבלו בגילם הם עושים עבודה נאמנה, שרק תשתפר אם וכאשר הסדרה תתקדם. נטפליקס טרם הכריזה האם הסדרה תמשיך, אך ניתן לראות מהשינויים המפתיעים שנעשו בעלילה בסוף העונה הראשונה שלאלברט קים בהחלט יש תוכניות לעונה הבאה. "אווטאר: כשף האוויר האחרון" הוציאה את המיטב ממסגרת הפרקים שהוגבלה אליה, והכל בזכות הלב שנמצא מאחוריה. זוהי סדרה שנעשתה על ידי מעריצים, למען המעריצים, וזה בדיוק העיבוד שסדרת האנימציה האגדתית יכולה הייתה לבקש. אל תפספסו.

תמר שרה שלומוביץ' | כתבת קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י