Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מדורת השבט

"מדורת השבט" שיצא לא מכבר למכירה והשכרה ב- DVD הוא סרט שחושף את הצד המכוער של הציונות הדתית ואת כל מה שלא מדברים עליו ולא מתמודדים אתו. חבל רק שהוא נשאר שטחי וקלישאי. מה שכן, כיף לראות את הסרט עם ההערות של הבמאי ועידן אלתרמן.

השנה היא 1981, רחל גרליק (מיכאלה אשת), אלמנה בת 42 ואם לשתי בנות מתבגרות: תמי בת ה15 (חני פירסטנברג) ואסתי בת ה18 (מאיה מרון), רוצה להתקבל לגרעין המייסד של התנחלות חדשה בשומרון. אלא שועדת הקבלה של הישוב מעדיפה "משפחות שלמות" ולא חד הוריות. רחל נחושה להוכיח לועדה שהיא ומשפחתה קורצו מן החומר הראוי ולכן היא מסכימה לצאת לדיייטים עם כל גבר פנוי ודואגת שהבנות לא חורגות מהקודים המקובלים בקהילתן. בתה אסתי, מנסה בכל הזדמנות לקלקל את השם הטוב שאימה מתאמצת ליצור לעצמה. תמי שדווקא מגלה קצת יותר אמפתיה לבדידות של אמה, מתאהבת בבחור הלא נכון. רק יוסי (משה איבגי), הגבר החדש בחייה של רחל, מצליח להראות לה שיש חיים מחוץ לגדר.

הסרט מנסה לצייר דיוקן של הציונות הדתית ולהציג את התקופה בה התפתחה האידיאולוגיה של ההתנחלויות. במרכז העלילה עומדת אלמנה שנשארה לבדה עם ילדותיה ובעקבות שינוי אידיאולוגי וחיפוש משמעות לחייה ניסתה להתקבל לגרעין שעומד להתיישב ביישוב חדש בשטחים, ליד רמאללה. הסרט מציג המון צדדים באידיאולוגיה של הציונות הדתית, גם בכל הנוגע להתיישבות וגם דרך היחס שלהם לאישה הבודדה שעל פניו, קבלתה ליישוב, משמעותה פחות גבר בסבב השמירות. בנוסף, הסרט מראה כיצד שתי הבנות של רחל, נוקטות כל אחת, גישה שונה ל"שיגעון" החדש שקפץ על אם המשפחה והרובד השלישי בו עוסק הסרט הוא נושא הזוגיות, דרך השידוכים השונים שמנסים לסדר לרחל, כדי שבכל זאת תוכל להתאים למשבצת של זוג שרוצה לבוא לישוב.ראוי לציון שלמרות שהסרט נעשה ע"י אדם דתי, הסרט מעביר המון ביקורת על החברה הדתית וחושף חברה שמתיימרת להיות נאורה במערומיה. כמו כל חברה סגורה, את הרבה מהדברים הרעים, פשוט מטטאים מתחת לשטיח. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא מעלה המון נושאים הקשורים לזוגיות, לרעיונות אידיאולוגיים, לגיל ההתבגרות ולמיניות, אך הוא נשאר מאוד שטחי, מאוד על פני השטח ולא מספק ממש תשובות. אולי זה חלק מאותה ביקורת על החברה הדתית, אוזלת ידה או אפילו התעלמותה מהבעיות, אך היה מצופה מסרט כגון זה שינסה לתת מעט יותר מאשר הצגה שטחית של הבעיות.

אין ספק שבנקודת הזמן הפוליטית בה אנו נמצאים כיום, הסרט הזה הוא גם מאוד אקטואלי. הסרט מציג את המתנחלים במערומיהם ומקשה לראות את אותה עליונות אידיאולוגית עליה הם מדברים. האידיאולוגיה החזקה והאמונה בדרכם אמנם קיימת גם בסרט ועוברת בצורה יפה, אך הסרט מציג אותה מצד שני כריקה מתוכן, בגלל צרות האופקים וחוסר היכולת להתמודד עם בעיות גלובאליות יותר, שלא קשורות בהכרח ישירות למטרות האידיאולוגיות. העובדה שכל דבר שעומד בדרך להשגת המטרה, אפילו אם הוא פוגע באנשים, יש לטאטא מתחת לשטיח, מדברת בעד עצמה.

אם שואלים בסוף הסרט, עם איזה מטען נשארנו, התשובה היא: ראינו שיש בעיות בחברה הדתית, שמנסים להסתירן ולא מדברים עליהן. האם זה לא משהו ברור מאליו, שנכון גם לכל חברה סגורה כמו קיבוץ, מושב, פנימיה ועוד? בגלל השטחיות הזו ובגלל שהסרט נראה כמו אסופה של כל הקלישאות לגבי הדתיים, רוב רובו של הסרט פשוט משעמם. יש בסרט אולי שני קטעים חזקים, שמצליחים להתעלות על הבינוניות של השאר: האחד הוא התקרית שעומדת במרכזו שלא ארחיב עליה בכוונה את הדיון והשניה היא הסיום, שמצליח לקשור את כל הקצוות בצורה מרגשת ויפה, הישג תסריטאי מוצלח וראוי לציון. גם המשחק בסרט משובח, בעיקר זה של אסי דיין, מיכאלה אשת, משה איבגי וחני פירסטנברג.

לסיכום, לא מדובר בסרט גרוע, אך גם לא ביצירה טובה ובטח לא ביצירה שראויה לכל הפרסים והתשבחות להם היא זכתה. סרט שרוב רובו משעמם, שנשאר שטחי וקלישאי מדי ושנמנע להיכנס ממש לעומקן של בעיות. בהחלט לא ברור מדוע הסרט זכה בכל הפרסים שהוא זכה. את הפרסים על המשחק עוד אפשר להבין, אבל זהו בהחלט אינו הסרט הטוב ביותר של שנת 2004 וגם אין לו איזה נטייה אומנותית חזקה, שקורצת למבקרים. לדעתי, הסרט הוא לא יותר מאשר דרמה בינונית, עם משחק משובח וסוף מוצלח.

חברת גלובוס יונייטד, שהוציאה את ה- DVD הוציאה במקביל גם את סרטו הראשון של סידר, "ההסדר" שהוא ללא ספק סרט טוב יותר שמצליח להרגש, לגרום לנו לחשוב ומציג דמויות, גם כן מהחברה החרדית, אולם אלו הן דמויות אמינות יותר, מעוגלות יותר והרבה יותר עמוקות.

בתוספות של הדי וי די אפשר למצוא את הדברים להם התרגלנו, סרט מאחורי הקלעים (שהוקרן כבר כמה וכמה פעמים בטלוויזיה), הקליפ של ריקי גל לשיר "חשמל בכפות ידיך". ב- DVD יש אגף שנקרא "סצנות שהורדו בעריכה", אולם בעצם מדובר בסך הכל בסצינה אחת של חצי דקה שעל פי הערות הבמאי הייתה אמורה לפתוח את הסרט.

את הסרט ניתן לראות עם הערות הבמאי יוסף סידר ועידן אלתרמן. בפתיחה מסביר סידר כי אלתרמן נמצא אתו לא בגלל שהוא שיחק בסרט (הוא לא) אלא בגלל שאיתו הוא תמיד נהנה לדבר על קולנוע. ואכן, כיף לשמוע את ההערות של השניים שמעבירים שיחה נהדרת של שעה וחצי על קולנוע, על שחקנים ועל תהליך של יצירת סרט, הרבה מאוד אנקדוטות על מאחורי הקלעים והערות שמחזיקות אותנו, לא משעממות ולעיתים אף משעשעות, בהחלט מומלץ.