אין הרבה סרטים שמעוררים מחלוקת חריפה בקהל הישראלי, אולם כאשר סרטי שני חשבו להביא את הסרט המצויין "הנפילה" הם נתקלו בדילמה מוסרית. הסרט, שמתאר את הימים האחרונים של היטלר בבונקר, זכה להצלחה מרובה ברחבי העולם ובייחוד בגרמניה. אחת הטוענות הגדולות נגדו היא שהוא מציג את הצורר האכזר כבן אדם נורמלי עם חוש הומור ורגשות.
לאור רגישות הנושא בישראל סרטי שני ורשת בתי קולנוע לב בעלי הזכויות להפצת הסרט בארץ בחרו בצעד חסר תקדים, לתת לקהל הצופים את זכות הבחירה האם להקרין את הסרט בישראל או לא. במשאל שנערך בין צופי הסרט בארץ קבעו למעלה מ 90% מהצופים: "את הסרט הזה חייבים לראות!"
ראשית, נפתח עם העובדה שאכן מדובר בסרט מצויין, סרט חזק וכן, אפילו אנושי. בשלבים הראשונים שבו היטלר אכן מתואר כאדם חביב, חייכן, שמאוד אוהב את הכלבה שלו ודואג לכל מי שמסביבו, בהחלט לא ההיטלר אותו אנו רואים בסרטים הדוקומנטרים או בסרט מלחמה אחרים. אולם מגמה זו משתנה די מהיר, כשהסרט מנסה להיצמד לעובדות ההיסטוריות.
את הסרט ביים אוליבר הירשביגל ואת התסריט כתב ברנד איישינגר שהתבסס על שני ספרים מרכזיים: ספרו של יואכים פסט Inside Hitler's Bunker וספרה של טראודל יונגה ומליסה מילר Until the Final Hour.
בתפקיד הראשי, של אדולף היטלר, משחק השחקן ברונו גאנץ שעושה עבודה מצויינת. אולריך מאתס הוא יוזף גבלס. את אווה בראון מגלמת יוליאנה קולר ואת היינריך הימלר מגלם אולריך נוטן.
הסרט מתרחש באפריל, 1945. ימיו האחרונים של הרייך השלישי משוחזרים לדרמת מלחמה מטלטלת ומסמך היסטורי יחיד מסוגו שזכה לשבחים נלהבים. רחובות ברלין בוערים עם התקדמות הצבא האדום לבירה; מתחת לפני האדמה מסרב העריץ המפורסם בהיסטוריה להודות שעולמו מתמוטט סביבו, כאשר בעיקשות וטירוף הוא שוצף על כל סובביו, ביניהן הקלדנית שעל זכרונותיה מבוסס הסיפור.הסרט הוא הזוכה הגדול של פרסי האוסקר הגרמני (כולל פרס הסרט, הבמאי ושלושה פרסי משחק). ברונו גאנץ ("מלאכים בשמי ברלין") מככב בתפקיד אדולף היטלר והיה מועמד לפרס הקולנוע האירופאי על הופעתו. כמו כן הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר.
כשקרא המפיק והתסריטאי, ברנד איישינגר, את ספרו של יואכים פסט Inside Hitler's Bunker, ידע שמצא את המפתח הדרמטי לסרט שבמשך עשרות שנים רצה לעשות, אך חשב כי לעולם לא יוכל, בשל היקפו של הפרויקט. ספרו של פסט מתמקד בימיו האחרונים של הרייך, ואיישינגר ראה כי האפוס המזוויע של היטלר ובני עמו במהלך תריסר שנות שלטון, משתקף באותם ימים אחרונים בבונקר. "הימים האחרונים מספרים לנו הרבה על תפקודה של הפנאטיות ההמונית בשנותיו המוקדמות של השלטון, ועל שררתה עד לסוף המר," אומר איישינגר.
בערך באותו הזמן שקרא את ספרו של פסט, קרא איישינגר ספר נוסף רב חשיבות: זכרונותיה של טראודל יונגה, מזכירתו האישית של היטלר, Until the Final Hour. "פסט נתן לי את מסגרת הזמנים, טראודל יונגה נתנה לי את הדמות שתדביק הכל יחד."
"הנפילה" הוא הסרט הגרמני הראשון שמתמודד עם היטלר ישירות כנושאו, מאז The Last Act של ג'.ו. פבסט, המסופר מנקודת מבטו של חייל פשוט בגילומו של אוסקר ורנר. הבמאי אוליבר הירשביגל: "עבודתנו חלוצית בהיסטוריה של הקולנוע הגרמני, היות ואין מסגרת התיחסות קולנועית לתקופה. לאחר שקראתי את הספר הבנתי שההתמסרות לפרויקט תהיה טוטאלית, כלומר, אשקיע שנים מחיי ברייך השלישי, אחיה בתוך הדמויות הללו והאידאולוגיה הפרימיטיבית... שערי סמר. אשתי יעצה נגד. אולם ידעתי שזה לא ירפה ממני ובלבי, עוד לפני שהסכמתי להכנס לפרויקט, ידעתי שכבר נפתחתי בפניו."
ברונו גאנץ שמגלם את אדולף היטלר הוא בכלל יליד שויצריה. הוא החל את קריירת המשחק שלו על הבמה ובשנות הששים היה שחקן מבוסס היטב בתאטרון ברלין. לקהל הבינלאומי הוא מוכר מאז "המרקיז פון או" (1976) של אריק רומר. בשנת 1977 הופיע לצד דניס הופר בסרטו של וים ונדרס "הידיד האמריקני" ושנה לאחר מכן לצד גרגורי פק ולורנס אוליביה ב"הנערים מברזיל" (שגם עוסק, בצאופן אחר, בסיפור היטלר). ב- 1979 הופיע בתפקיד ג'ונתן הרקר ב"נוספרטו הערפד" של ורנר הרצוג.
את שנות השמונים חילק בין התאטרון לקולנוע. ב-1987 הוא שב לעבוד עם ונדרס על "מלאכים בשמי ברלין". בין הצלחותיו הבינלאומיות גם "הימים האחרונים שלנו" (1993) של ג'יליאן ארמסטרונג. בשנה שעברה הופיע גאנץ לצד גו'זף פיינס ופיטר יוסטינוב ב-LUTHER ולצד דנזל וושינגטון בסרטו של ג'ונתן דמי "המועמד ממנצ'וריה".
את הסרט "הנפילה" ניתן לראות בימים אלו ברחבי הארץ. לחצו על התמונה של ברנו גאנץ כדי לראות עוד תמונה מהסרט.