הרוצח ביקורת סרט

The Killer Movie Review

יאיר הוכנר על "הרוצח":
"סרט מתח מסוגנן בעל הומור דק"

סרט ארכיון שתף/י

משחק מייקל פסבנדר, סופי שרלוט, טילדה סווינטון במאי/ת דייויד פינצ'ר

מתח/פעולה

ביקורת סרט להרוצח מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"מדיטטיבי ורצחני"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7/10

היכן תצפו?

בקולנוע

44.4% בבית

44.4% לא אצפה

11.1%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

לכל מי שהתעניין אי פעם איך ייראה סרט קומיקס שיביים דיוויד פינצ'ר, אז קבלו את האדפטציה הקולנועית שלו לנובלה הגראפית הצרפתית של הצמד אלכסיס נולנט ולוק ג'קמון. יצירה קולנועית מינימליסטית, כמעט סגפנית, הדורשת סבלנות מכל מי שמצפה לקבל סרט פעולה אנרגטי. סרט עם ניחוח אירופאי של שנות ה-60, למרות שחלק ניכר מהעלילה מתרחש בארה"ב. בנוסף, יש כאן אפס שאיפה למצוא חן בעיני הקהל השגרתי של נטפליקס, מי שמימנו ביד נדיבה את עשיית הסרט. פינצ'ר מתגלה פעם נוספת כקולנוען שאוהב למתוח גבולות, לערוך על הקריירה שלו ניסויים ולהישאר סוג של סטודנט סקרן לקולנוע.אחרי שיצר את סרטו האישי ביותר והכי מנותק מהפילמוגרפיה הקולנועית שלו, "מאנק" על התסריטאי הרמן מנקייביץ' ותהליך העבודה שלו על "האזרח קיין", פינצ'ר חוזר לעולם סרטי המתח עם "הרוצח". התוצאה איכשהו מזכירה את סרטו של ג'ים ג'רמוש, "גוסט דוג: דרכו של סמוראי" על בדידותו של סמוראי העובד כמחסל. בסרט של ג'רמוש חלק מעבודתו של המחסל היא מלאת בדידות, קפדנית, שקטה ואחראית. גם אצל פינצ'ר היא כזאת וכמו אצל ג'רמוש הניו יורקי גם אצל פינצ'ר שניהם שואבים השראה מקולנוע זר. אצל ג'רמוש ההשפעה היפנית היא טוטאלית לחלוטין, מזכירה סרטים של טאקשי קטיאנו פינת קורסוואה כאשר מקור ההשראה המרכזי של ג'רמוש הוא ספרו של יאממוטו צונטומו, "ספר הסמוראי" לצד התרבות השחורה של ניו יורק.

פינצ'ר נשען יותר על הגל הצרפתי החדש ובמיוחד על סרטו הקלאסי של ז'אן-פייר מלוויל מ-1967, "הסמוראי" בכיכובו של אלן דלון. הפסקול שלו הולחן על ידי טרנט רזנור ואטיקוס רוס, והוא מורכב משירים של הסמית'ס ושל פורטיסהד. האווירה האפלה מתוארת באמצעות voice over של הרוצח בגילומו של מייקל פסבנדר, שמשתף את מחשבותיו ומתאר מדוע הוא עושה כל פעולה. הקול הרגוע שלו על רקע הפנים הקרות ונטולות ההבעה שלו עם הפסקול המלנכולי והמאוד מאופק של הסרט, הופכים את חווית הצפייה בסרט "הרוצח" ליוצאת דופן מסוגה.הסרט מחולק לפרקים וכל פרק מוקדש לפעולה של הגיבור. מה שמתחיל כסרט על עבודתו של אדם המשתבשת בדרך הכי איומה שיכולה להיות אחרי שהתכונן אליה במשך ימים, הופך לסרט נקמה מהודק. הרוצח עובר תחנה-תחנה, אדם אדם, מזכיר לעצמו לא לתת לרגש הרחמים לשלוט בו עד שהוא יסיים את העבודה וימחק את האנשים שפגעו באהובת ליבו, האדם היחיד שאכפת לו ממנו. העלילה, כאמור, מאוד רזה, אך דמותו של הרוצח היא רבת סתירות ולכן מורכבת. מדובר באדם מסקרן המתחבא בתוך ביגוד הכי רגיל ולא מושך עין, או כפי שהוא מגדיר את סגנון הלבוש שלו כמו תייר גרמני, ואף אחד לא רוצה לדבר עם תיירים גרמנים. גם בסופו של הסרט תרצו לגלות עליו מידע נוסף, שאין לפינצ'ר או לדמות שלו שום רצון לחשוף.

התסריט של אנדרו קווין ווקר, שבעבר שיתף פעולה עם פינצ'ר עם אחד מסרטיו הבולטים ביותר "שבעה חטאים", ניחן בהומור שחור. באמצע סצנת הקרב הפיזית הבודדה בסרט, שעשויה לעילא עם כוריאוגרפיה שתכאיב לכם בגוף, צצה לה פומפיית פרמזן ככלי נשק מאוד לא שימושי. גם הסצנה המבריקה עם טילדה סווינטון מכילה שפע של הומור, כולל בדיחה אחת מאוד מוצלחת. הפעולות של "הרוצח", שנותר לאורך כל הסרט ללא שם, לעיתים גם מלאות הומור יבשושי, אבל נראה שאופיו של הגיבור משתלט על כל הסרט. אולי לחובבי קולנוע מנוסים זה יספיק, אך מי שיהיה זקוק לקצת יותר מזה עלול להתאכזב.הפילמוגרפיה העשירה של פינצ'ר הצליחה להשאיר חותם קולנועי בלתי נשכח, מ"שבעה חטאים" דרך "מועדון קרב" ועד ל"רשת החברתית" וליצירתו הלא מוערכת, "זודיאק" ואפילו שתי העונות המעולות של Mindhunter המופתית. נראה שהסרט הנוכחי לא הולך להשאיר חותם בתולדות הקולנוע, אבל עדיין מדובר בסרט שאפתני בעל ערך קולנועי ייחודי שגם בדרכו הניסיונית, האלגנטית והאינטליגנטית למדי מצליח לבדר. "הרוצח" מזכיר את הניסיונות הקולנועיים המוזרים של סטיבן סודרברג בסגנון "בגידה כפולה" או "קימי", אבל לעומת יוצר סרטי "אושן 11", אצל פינצ'ר התוצאה הרבה יותר מלוטשת ומדויקת, ולפעמים גם זה מספיק.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י