זהו מסוג הסרטים, שבהם אתה יודע מה אתה הולך לראות, אבל בכל זאת מתיישב לראות מתוך יצר מציצנות גרידאי. גרג פוקר (בן סטילר), אחות ממין זכר, מחליט לבקר עם חברתו (טרי פולר) בבית הוריה, ולבקש מאביה הנוקשה, סוכן ה- CIA לשעבר (רוברט דה נירו) את ידה באופן רשמי. מה שהוא לא יודע זה לאיזה סיוט הוא נקלע. האב הקפדן מתחיל לבלוש אחרי החבר הלפלף של בתו, ומתחיל למרר את חייו, בו זמנית שגרג הלפלף עובר את השבוע רצוף הפשלות הנוראי בחייו, ומצליח לקלקל ולהרוס כל דבר בדרכו.הדמויות בסרט הנן חד ממדיות להחריד, כמו בכל קומדיה טובה שמכבדת את עצמה. בן סטילר שוב בתפקיד הנישה שלו, כלוזר גברי רגשי, ומהצד השני עומד סמל ומופת לגבריות הקשוחה - רוברט דה נירו בתפקיד האב הקפדן של חברתו. רוברט דה נירו, אגב, לא מפסיק להפתיע אותי בשנתיים האחרונות, מאז שעזב את נישת סרטי המאפייה ועבר לקומדיות. הוא פשוט מתאים כמו כפפה ליד לתפקידים קומיים. העוויות הפנים שלו וסגנון משחקו המוקצן תפורים על משחק קומי, והוא עושה את תפקידו בסרט זה בצורה טובה מאד.
פרסומת
אבל מה שבאמת משחק כאן זה התסריט. אני לא יודע מי התסריטאי חולה הנפש והביזארי שכתב את התסריט, אבל למרות שהייתי מוכן לסצנות סלפסטיק לסוגיהן, הוא תפס אותי בלתי מוכן בעליל, ומצאתי את עצמי פורץ בצחוק היסטרי בסצנות מסוימות, בהן כמעט מחיתי דמעה מרוב צחוק. ביזאריות היא מלת המפתח כאן, ואוהבי הביזאר וקומדיות הסלפסטיק קיבלו את המכסה שלהם לשנה זו בהחלט, אם כי לא מדובר כאן בקלאסיקה קולנועית, אלא בסרט שלא רבים הסיכויים שייזכר לאורך זמן.אגב, עוד אפיל מסוים של הסרט הוא, שבשלב מסוים הוא מדבר לכל אחד ברמה האישית. תמונות מחיי המשפחה לקוחות ומוקצנות עד כדי גיחוך, ונראה שישנם רבים שיגידו "כמעט קרה לי הדבר הזה" אחרי סצנה מסוימת בסרט. נראה, שגרג פוקר (בן סטילר) זוכה לסימפטיה רבה מצד המין הגברי בקהל, בשל היותו מסמל, בצורה מוקצנת אמנם, אך לא חסרת ביסוס, את המסכנות של החבר הצריך להתעמת עם הורי הצד שכנגד בפגישה הראשונה ביניהם.