ג'ט לי מסיים את הקריירה הענפה שלו בז'אנר אומנויות הלחימה בסרט שהוא חזרה אל השורשים, המזכיר את סרטיו המוקדמים "מקדש השאולין" ואת הטרילוגיה הקלאסית "היו זמנים בסין". זו גם חזרתו של הבמאי רוני יו אל כור מחצבתו אחרי שהיגר להוליווד וסיפק לקהל הצופים המערבי שפע של סרטי אימה ופעולה מבדרים כגון: "הכלה של צ'אקי", "טריפ 51" ו"פרדי נגד ג'ייסון".בשנת 2000 התרחש שינוי בז'אנר סרטי אומנויות הלחימה, בעיקר בזכות אנג לי וסרטו המופתי, "נמר דרקון". אפשר לטעון שלי יצר תת ז'אנר של סרטי אומנויות הלחימה מיופייפים שנמכרים לקהל המערבי בעזרת נופים, צבעים וצמרות עצים.למרות ההצלחה היחסית של "בלי פחד" בארה"ב הוא לא מסוג הסרטים הנ"ל. נכון שגם כאן הכוריאוגרפיה של סצנות הקרב עוצרת נשימה, אבל לעומת "מחול הפגיונות" ו"גיבור" בסרט זה אתם הולכים לראות כמויות של בוץ, שמים אפורים ואין באלימות שום דבר פיוטי ונעים לעין. אפשר לטעון ולהגיד שמדובר ב "הבלתי נסלח" של ג'ט לי.
פרסומת
נכון שבמהותם סרטי אומנויות הלחימה של אנג לי וז'אנג יימו שזכו להצלחה מסחררת בארה"ב ובאירופה הן יצירות קולנועיות הומאניות אבל הן גם היו יצירות חגיגיות שלא הסתפקו במסר אלא מכרו לקהל המערבי ספקטקל ויז'ואלי רווי בצבעים חזקים ומרשימים. "בלי פחד" מראשיתו עד סופו הוא סרט שנצבע בצבעים אפורים וחומים. בדיוק כמו גיבור הסרט גם אנחנו לומדים שאין שום דבר מפואר באלימות. ככול שהקרב מרשים יותר כך הוא מסוכן וקטלני יותר. מצד אחד אנחנו נהנים לצפות בקרבות ומצד שני יש אנשים שמשלמים בחייהם את מחיר ההנאה של קהל הצופים.הסרט עוקב אחר סיפור חייו של הואו יואנג'יה, מי שהיה הגורו הרוחני של מיליוני מאמינים בסין, ואחד הלוחמים הסיניים המפורסמים ביותר במאה ה-20. הסרט מתחיל בקרב מסחרר ואז ברגע השיא ישנו פלאשבק, בו אנחנו פוגשים את יואנג'יה כילד קטן ומפונק החולם להיות לוחם גדול ורב השפעה בדיוק כמו אביו. הצרה היא שהאב מקווה שבנו לא ילך בדרכו. אבל תשוקה של ילד קשה מאוד לעצור וכעבור שנים לא מעטות יואנג'יה יורש את מקומו של אביו והופך ללוחם בלתי מנוצח. אופיו השחצני גורם לו לשלם מחיר כבד וסוחף אותו למסע אישי שבו ייוולד מחדש.
הכוריאוגרף יואן וו פינג, מוכר לקהל המערבי בזכות עבודתו בסרטים "מטריקס", "נמר, דרקון" ו"להרוג את ביל". "בלי פחד" הוא שיתוף הפעולה השמיני שלו עם ג'ט לי. בין היתר הם עבדו ביחד על טרילוגיית "היו זמנים בסין", "Fist of Legend" וסרטו הלפני אחרון "ללא מחסום". השניים מספקים את קטעי האקשן המדהימים ביותר שנראו השנה. מערכת היחסים בין הכוריאוגרף לרקדן/שחקן מושלמת ואין ספק שמדובר בחוויה מרהיבת עין לצפות בתוצאה של שני המקצוענים.החיסרון היחיד בסרט "בלי פחד" הוא שהתסריט שלו מעביר את המסר שלו בחוסר עדינות מבאס למדי. הבאנו שאלימות זה רע, רק חבל שאתם דואגים להזכיר לנו את זה אחרי כול סצנת פעולה מרשימה. מאוד קשה לרקוד על שתי החתונות. ובעצם "בלי פחד" הוא סרט מפוצל אישיות המתנהל על שני מישורים: היצירה הויזואלית האלימה והמרשימה והסרט הדידקטי נטול הסאב-טקסט. אני העדפתי בשלב מסוים להתעלם ממה שהדמויות מקשקשות ולהתמקד באגרופים המעופפים.אז אם אתם משוגעים כמוני על ג'ט לי וסרטי אומנויות לחימה בוטים ואלימים מדובר בסרט חובה שאסור להחמיץ, אבל אם אתם מחפשים אנשים נלחמים על צמרות עצים או בין עלי שלכת מעופפים, טעיתם בכתובת. בסרט הזה תקבלו אגרוף ישר לתוך הפנים.
אחד הסרטים הטובים של ג'ט לי!
הם לקחו את אמנויות הלחימה בסרטים אסיאתיים לרמות חדשות ואפילו הכניסו קצת "אמריקה" לסרט.
ושוב אחד הסרטים הטובים שיצאו בזמן האחרון
שם:איתי סלפיאןגיל:1127/11/2006 15:47:14
10/10
ראיתי את הסרט הזה בכלל בשנה שעברה!!! ראיתי את זה במאי.
בכל מקרה, סרט ענק, ממש קרבות יפים, ונהינתי מכל רגע בסרט!!!
שווה הרבה יותר משלושים וחמש שקל!!
שם:יניב יגיל:2818/11/2006 17:22:28
9/10
סרט טוב מאוד. אמנם העלילה לא מתעלה לרמות של גיבור למשל. העלילה קצת צפויה ולא מתעמקת יותר מידי בפרטים.
אבל...וזה אבל גדול. לדעתי אחד הסרטים הטובים של השנה.
אקשן מעולה, צילומים מרהיבים וג'ט לי במיטבו.
בהחלט ראוי לסיים בו את הקריירה שלו, וסרט מומלץ גם לאנשים שלא מתים על סרטי קונג פו.