כול הכבוד לסרטי נחשון ולסינמטק ת"א על הצעד הנועז שבהקרנת קלאסיקות קולנועיות בנות 50 שנה. אני מתאר לעצמי שאפשר לתאר זאת כסוג של פיצוי על הבינוניות הלא איכותית שעושה שעות נוספות על גבי אותו המסך בשעות הערב אבל מתגלה כשובר קופות קטן. די טראגי לגלות שמה שמחזיר אנשים לסינמטק זה מסחרה בשם "עוברים להודו" ולא יצירה קולנועית איכותית. בכול מקרה אני מתאר לעצמי שאותו סרט בינוני יציג יותר זמן מאשר "הבלון האדום והסוס הלבן", לכן אני מפציר בכם: עזבו אתכם מסרטי משפחה הוליוודיים ורוצו עם ילדיכם לסינמטק ת"א בשבת בבוקר לחוות קולנוע פיוטי משפחתי במחיר השווה לכול נפש.כפי שניתן לנחש מהשם מדובר בשני סרטים של הבמאי אלבר למוריס. סרטים קסומים שהפכו לפולחן עבור מספר דורות ילדים ברחבי העולם והקדימו את זמנם מבחינת אפקטים מיוחדים. לאחרונה הם חזרו אל התודעה אחרי שהוקרנו בפסטיבל קאן האחרון, ממש כפי שהוקרנו שם לראשונה, בשנות ה 50. עותקים מחודשים של הסרטים עשו עלייה ארצה וסינמטק ת"א נותן לכם את ההזדמנות לחזור ולהתענג על הקסם הבלתי נשכח של יצירת המופת "הבלון האדום" ושל הסרט האימפרסיוניסטי החביב "הסוס הלבן".
פרסומת
כמו כול מקבץ, גם הפעם שני הסרטים אינם זהים ברמתם. בעוד ש"הבלון האדום" הוא עדיין יצירת מופת בלתי נשכחת, מרגשת שכולה שירה, "הסוס הלבן" מכיל סצנות יפיפיות שחלקן ארוכות מדי. בהקרנה שנכחתי בא ביום ראשון בבוקר הזאטוטים שמלאו את סינמטק ת"א התרגשו והגיבו בסערת רגשות במהלך הצפייה בסרט "הבלון האדום".במהלך ההקרנה של "הסוס הלבן" חלקם כבר בקשו לצאת החוצה. בכול מקרה, היה כיף לראות ילדים בני 3-4 צופים בסרט איכותי באולם קולנוע ומגיבים לו בהתרגשות כול כך גדולה. מבחינתי זה כבר שווה מחיר את הכרטיס.למרות אורכו, רק 40 דקות, "הבלון האדום" זכה בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר ובפרס דקל הזהב היוקרתי בפסטיבל הסרטים בקאן 1956. עלילת הסרט מתארת את החברות בין ילד קטן לבין בלון אדום קסום בפריז של שנות ה-50. ילד משחרר בלון אדום הקשור לעמוד תאורה. להפתעת השכונה, הבלון עוקב אחריו ברחובות פריז ומעורר קנאה בקרב ילדים אחרים. חווית הצפייה בסרט בן 51 השנה עדיין אפקטיבית ומרגשת. אם צריך לבחור את סרט הילדים הטוב ביותר אי פעם אין ספק ש"הבלון האדום" נמצא בחמישייה הפותחת.
"הסוס הלבן" (1953) המוקרן מיד אחר כך, עדיין יפיפייה ובעל סצנות מרשימות אבל הוא הרבה פחות אפקטיבי ומרגש. אמנם ישנם בסרט סוסים, ילדים ושלל חיות שיעניינו את הצופים הצעירים אבל הוא הרבה יותר שגרתי. העלילה מתרחשת באזור נטוש כמעט לחלוטין בדרום צרפת הנקרא לה קמארג', שם חי "רעמה לבנה", סוס יפהפה ומנהיגו של עדר סוסי פרא גאים מדי מכדי לאפשר לבני אנוש לאלפם. פולקו, דייג צעיר, מצליח לאלף אותו וחברות נוצרת בין הילד לסוס. יחד הם יוצאים למסע לארץ שבה בני אדם וסוסים יכולים לחיות יחדיו בלי שיטרידו אותם.אין ספק שאם יש כרגע אירוע קולנועי שאתם חייבים, אבל חייבים, להיות נוכחים בו הוא מתקיים בסינמטק ת"א בשבת ב-11 בבוקר. אם אתם הורים אז בכלל יהיה מדובר בפשע אם לא תיקחו את ילדיכם לסרטים הנ"ל. אם אתם אוהבים קולנוע אין מה להתווכח. "הבלון האדום" היה יכול להיות סרט השנה לשנת 2007 אם הוא היה נוצר השנה. חבל שלא נעשים עוד סרטים שכאלה שיש להם לב אדום גדול ופועם. מדכא לחשוב שהיום כשיוצר יושב באולפן ומנסה למכור רעיון לסרט ילדים השאלה הראשונה שהוא נשאל היא איזה מוצרים יהיה אפשר למכור בעזרת הסרט. "הבלון האדום" מוכיח שהיה אפשר לעשות סרטים אחרת והוא שאפקטיבי לא פחות מכול האנימציות הממוחשבות והפעלולים המשעממים שראיתם ותראו בשנים הבאות.
הבלון האדום- חגיגה לנשמה. ילדים יהנו מאוד בסרט, ומבוגרים יחזרו אל שחר נעוריהם בערגה. יוצרי הסרט הפיקו מהמושג קולנוע את המיטב. הסוס הלבן- פחות טוב, ולדעתי צריך להיות מוקרן לפני הבלון האדום.
שם:מורפיאוס מורפיאוסגיל:3203/01/2008 22:54:59
8/10
איזה תמימות היתה פעם לילדים, ילד שכל עולמו הוא בלון שמלווה אותו שומר עליו עד ש....והסרט השני על הסוס הלבן מראה את התמימות והאהבה שנותן ילד לסוס פרא ולהפך שבוקרים לא מצליחים לתפוס אותו.סרטים מיוחדים ויחודיים.
8 בסולם מורפיאוס
שם:המבקר הצעירגיל:1515/12/2007 01:04:23
10/10
וואי! איזו התרגשות! "הבלון האדום" ועוד במסך קולנוע?! חבל שאני גר במרחק של שעה מבתל-אביב, אחרת הייתי רץ לראות אותו.
ואתם, תל-אביביים - תעשו לכם טובה - השלימו השכלה ולכו לראות את הסרט המדהים הזה.
אני אומנם רק בן 15, אבל סיפור התאהבותי ב"הבלון האדום" התחיל עוד כשהייתי בערך בן 7: להורים שלי הייתה את קלטת הוידיאו של הסרט הזה. פעם ראשונה שראיתי אותו מיד התאהבתי בסרט, אבל הסרט כל-כך מוזר, כל-כך כובש, וכל-כך עצוב ומרגש שצפיתי בו לפחות 15 פעמים נוספות. הבעיה היא שכבר אין לי את הקלטת, כי ההורים שלי לא מי-יודע-מה העריכו את "הבלון האדום" וזרקו אותו. וכיום, כשאני נזכר בסרט הזה כולי מוצף נוסטלגיה ענקית וגעגועים לסרט הילדות האהוב עליי.