הכי גרועים שיש ביקורת סדרה

ז'אנר הקומדיה הרומנטית הוא אחד הז'אנרים הנוסחתיים ביותר של הקולנוע. המפגש הפתאומי, המשבר ולבסוף הפתרון תמיד מגיעים באחד הז'אנרים היחידים שמצליח לשמור על החוקים הקלאסיים גם בקולנוע המודרני. "הכי גרועים שיש" נפתחת בצורה מוכרת עם מערכת יחסים שנראית חסרת סיכוי. ג'ימי שייב-אוברלי (כריס גיר) סופר בריטי לא יוצלח, מתנשא ומעצבן מעצבן פוגש בחתונה של האקסית שלו את גרטשן קטלר (איה קאש), יחצ"נית חסרת אחריות וולגרית ואגואיסטית. הדבר היחיד שמחבר ביניהם הוא הפחד שלהם ממחויבות. השניים מבלים לילה אחד ונשבעים שלא יעשו את זה שוב. אך כמו שהז'אנר מחייב זה לא קורה והשניים מוצאים את עצמם מתאהבים. אחד הדברים המרכזיים שגורמים לסדרה לעבוד הוא הכימיה בין שני הכוכבים של הסדרה, שפשוט עושים עבודה מעולה. הם בהחלט מראים לנו כמה נוראים הם כאנשים אבל גם מצליחים לגרום לנו לאהוב אותם בעיקר בזכות השנינות והקלילות שלהם. שתי דמויות המשנה המרכזיות הן אדגר, שותפו של ג'ימי שמתגלה כחייל קרבי לשעבר שסובל מפוסט טראומה ולינדזי, הBFF- של גרטשן שחיה חיים משעממים עם בעלה הבנקאי ונואשת לחיות את חיי הרווקות שוב. בנתיים היא חווה אותם דרך הסיפורים של גרטשן. לכאורה מדובר בדמויות עגולות ושטחיות אבל גם כאן מדובר בליהוק מצוין. במיוחד בולט אדגר שככל שהסדרה מתקדמת אנחנו מקבלים ממנו עוד ועוד והוא מתגלה כאדם החביב ביותר בסדרה, לא דבר קשה בהתחשב בכך ששתי הדמויות הראשיות הן אנשים נוראיים. הכתיבה של הסדרה גם היא מרעננת. הבדיחות מרגישות לא נדושות מדי והתחושה הכללית היא של קלילות שבהחלט מתאימה לסדרות מסוג הזה. אורך כל פרק הוא 25 דקות ומדובר באורך אידאלי-מספיק זמן בשביל ליצור משהו מעניין ולא מספיק זמן בשביל להתחיל לשעמם. ככל שאנחנו מתקדמים גם מערכת היחסים של גרטשן וג'ימי מתקדמת ומתפתחת לכזו שהופכת להיות משמעותית לשניים ודברים שנראו להם שוליים כמו אקסים ושינה בדירה אחת הופכים למרכזיים. "הכי גרועים שיש" יכלה להיות עוד סדרה קומית שנשכח מהר מאוד. הכתיבה, הדמויות ובעיקר הקאסט שעושה עבודה מצוינת הופכים אותה לאחת קצת שונה בנוף הסדרות הקומיות וכזו שבהחלט כדי לשים לב אליה.