ביקורת סדרה :: מתחזים: ביקורת פרק הפתיחה

הקומדיה השחורה הוא ז'אנר שבישראל לא נפוץ יתר על המידה. גם אני אינני מתחבר להומור עצוב שמטרתו להוציא אירוניה מסוימת שמוציאה צחוק. "מתחזים" לוקחת את הקומדיה השחורה צעד אחד קדימה. במקום קומדיה שמביאה ביקורת עצובה על הממשל או ביקורת עצובה על החברה האמריקאית, "מתחזים" מביאה ביקורת עצובה על אהבה וקשרים אישיים בין אנשים. הסדרה מתמקדת במדי, אישה אשר שובה את ליבו של עזרא, מתחתנת אתו ובורחת ביחד עם כל כספו, סדר יום נורמטיבי אצלה. הרוס מהגילוי, עזרא מנסה לחזור לשגרה עד שהוא פוגש בבעלה הקודם של מדי, ריצ'ארד, והשניים שואפים למצוא את הבחורה ששברה את ליבם ואת חשבון הבנק שלהם. קל וקשה לאהוב את הסדרה הזו. מצד אחד, היא מדברת על אהבה במערכות יחסים בין אנשים, כך כל אחד יכול להתחבר לסדרה. אך קשה לאהוב סדרה שלוקחת נושא כל כך יום יומי ומותחת עליו ביקורת שלא כולם יוכלו להזדהות איתה. התוצאה היא סדרה שהכול בה מצוין: התסריט, המשחק, הצילום, הבימוי, אפילו העריכה מצוינת, אבל עצם הציניות והלעג בה גורמים לריחוק בין הקהל לדמויות. עניין נוסף שיהיה לישראלים בסדרה הוא השחקנית הראשית, הישראלית ענבר לביא, שגונבת את ההצגה בשלמותה. הכריזמה שלה גורמת לשאר השחקנים בסדרה להיראות כמו שחקנים חובבים (אומה תורמן תפציע בהמשך הסדרה ותעלה את איכות המשחק). לביא משחקת את הגרסה הנשית לסרט "ספליט", נוכלת המתחזה ללפחות שלוש נשים שונות, בצורה כה צבעונית ומסקרנת ששווה לראות את הסדרה אך ורק בשביל ללמוד כיצד להפוך דמות למעניינת בעזרת בימוי ומשחק חכמים. יש הרבה חשיבה מאחורי "מתחזים". העשייה שמאחוריו מדויקת ביותר וכל סצנה מעבירה בתוכה סאב-טקסט קולנועי שתורם לציניות שמאחורי האמירה. אך הטון המעט מתנשא של יוצרי הסדרה יצר ריחוק שלא מאפשר לי להזדהות עם דמות אומללה כמו עזרא. למרות שננטש ע"י אהובתו עם כל כספו, העוקצניות לגביו ולגבי טיפשותו מונעים ממני להתחבר אליו. היחידה שמצליחה לגרום לעניין זו ענבר וזאת אך ורק מפני שעברה ורגשותיה נחסכים מאתנו, בעבור דמות נשית חזקה שככל הנראה חוותה הרבה בחייה. אם אינכם צריכים את כל הכאב ראש הזה של חיבור עם הדמויות והעלילה ורוצים נטו להתמקד בסדרה שמציגה דיון מעניין ומצליחה לחשוב כמו קולנוע אז זוהי סדרה עבורכם. עבורי, האחד לא מתקיים ללא השני.