Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Say יס

הסרט "יס" הוא ללא ספק אחד הסרטים היותר מיוחדים בנוף הקולנוע העולמי שנעשו בשנים האחרונות.

הסרט שכתוב ברובו במקצב פנטאמטר יאמבי – משהו באמצע הדרך בין פרוזה לשירה בשילוב עם פס הקול הנפלא, סיפור התשוקה בין שתי הדמויות הראשיות עד ההגעה לנושאים ברומו של עולם העולים מתוך דבריו של הגבר – יוצרים יחדיו פלא קולנועי שלא קל להכיל אך ברגע שהוא מצליח לחדור את מעטה המוזרות – מה שבעיניי כאן הוא לגמרי ייחודי – ההנאה היא גדולה והתחושה בסוף הסרט היא של וואו (!) אמיתי .

על מה המדובר ?

דרך סיפור אהבה בלתי אפשרי ומלא תשוקה בין אישה אמריקאית (ג'ואן אלן) וגבר לבנוני (סימון אבקאריאן), עוסקת סאלי פוטר בכמה מן הקונפליקטים הגדולים של דורנו – דת, פוליטיקה ומין.

סם ניל הוא הבעל הפוליטיקאי שנבגד ובוגד, שילה הנקוק היא דודה אהובה ושירלי הנדרסון היא המנקה הפילוסופית המבריקה שאוספת את כל הלכלוך והלבבות השבורים שהאוהבים משאירים מאחור במסע שמוביל אותם מלבנון לבלפסט, לביירות ולהוואנה.

פס הקול :

פס קול הסרט הופק על ידי הבמאית , כמו לשאר סרטיה. בפס הקול שיבצה סאלי פוטר מוסיקה מסוגים שונים : בלוז, מוסיקה קלאסית ומוסיקה לטינית כמו גם מוסיקה מקורית אותה הלחינה יחד עם הגיטריסט הנודע, פרד פרית'. בפס קול הסרט נוכל למצוא את פיליפ גלאס, ואלס של שופן, , בי בי קינג, גוסטאבו סאנטה אוללה, גונזאלו גראו, ואלס מאת ברהאמס, קונצרט לפסנתר מספר 2 מאת רחמנינוב, (פרק ראשון) בביצוע יפים ברונפמן ועוד.

סוגיות שהסרט מעלה ברמה האישית :

דרך הדמויות השונות בסרט, אנו עדים לראי תקופה כואבת : המנקה הרואה הכל – את כל הלכלוך והזוהמה, מעודכנת ומעורבת בחיי בני הזוג יותר ממה שכל אחד מהם היה רוצה לדעת על השני. שירלי הנדרסון עושה כאן תפקיד מדויק עם כ"כ הרבה "פנינים" שהיא זורקת לחלל האוויר. סם ניל המגלם את הבעל הנבגד והבוגד בתורו – מצליח להדגיש עד כמה אנו יכולים להיות בודדים גם כאשר אנו נמצאים, לכאורה, ביחד... עד כמה חוסר ההקשבה והפרגון מובילים להרס יחסים ועד כמה החלופות יכולות להגיע לפרוורטיות. הדודה המבוגרת והחולה מתפקדת כקול המצפון של כל מה שאנו יודעים שצריך להיעשות אך דוחים ודוחים עד ש... זה הופך להיות מאחר מדיי ! וברמה הכללית יותר :

עובדי המטבח במסעדה מסמלים מיקרוקוסמוס אנושי ההופך ממארג הומאני למארג חברתי תוסס ורותח.

לרגע מסוים בסרט נדמה היה כי הוא הופך לפוליטי מדיי והורס את סיפור האהבה המופלא שהוצג כאן, אך בזכות דרכה המיוחדת של הבמאית להעביר את פני הדברים, עומקם וההתייחסות האובייקטיבית המראה את האדם בדיוק איך שהוא על היופי אבל בייחוד על הכיעור שקיים בו, הכעס הפוטנציאלי התחלף במחשבות, הגיגים ומשחק אישי ומורכב של התמודדות חברתית כלל עולמית.

בתור מי שתמיד אהבה פואטיקה והצטיינה בה – סגנון הסרט היה בגדר "מוסיקה לאוזניי" ותוכנו סיפק לא מעט חומר למחשבה – עובדה שבאופן אישי, אני מעריכה בסרט קולנוע. על פי רוב, זה מסוג הסרטים שאתה אוהב או לא אוהב לגמרי מהרגע הראשון. למי שלא בטוח, אני מציעה לשמור על ראש פתוח וניסיון לקבל ולראות גם משהו שונה !

פרוזה קולנועית במיטבה הנעה בגבול הדק שבין יופי פיוטי לנוקבות חברתית חודרת.