Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ארץ קרה

כשג'וזי איימס (שרליז ת'רון) חוזרת לעיירת הולדתה בצפון מינסוטה אחרי נישואים כושלים היא זקוקה לעבודה טובה. כאם חד הורית שצריכה לפרנס שני ילדים היא פונה לספק העבודה המרכזי באזור - מכרות הברזל. המכרות מספקים מחיה לקהילה המקומית מזה דורות. העבודה קשה, אך הפרנסה טובה והחברויות שנוצרות במהלך העבודה מתקיימות גם מחוצה לה ומחברות משפחות ושכונות יחד.

זוהי תעשייה שנשלטת על ידי גברים במקום שאינו מורגל בשינויים. ג'וזי מקבלת עידוד מחברתה הוותיקה גלורי (פרנסס מקדורמנד), אחת מהכורות הבודדות בעיירה, ומצטרפת לאלה שעומלים על כריית הברזל מהסלע במחצבות. היא מוכנה לעבודה הקשה והמסוכנת, אבל ההתמודדות עם ההטרדות הגבריות שהיא והכורות האחרות נאלצות לספוג מתבררת כהרבה יותר מאתגרת.

כשג'וזי יוצאת נגד היחס שהיא וחברותיה זוכות לו היא נתקלת בהתנגדות גדולה, לא רק מאלה שנמצאים בעמדות מפתח, אלא גם מהקהילה כולה שלא מעוניינת לשמוע את האמת. גם הוריה מביעים הסתייגות ורבים מהקולגות שלה שחוששים שהיא רק מדרדרת את המצב. אחרי זמן מה גם החברות שלה עם גלורי עומדת במבחן, יחסיה הלא פשוטים עם אביה, כורה ותיק בעצמו, עולים על שרטון ופרטים מחייה האישיים נבחנים בשבע עיניים.

[*]

אירועי הסרט מושפעים מהספר מאת קלרה בינגהאם ולורה לידי גאנסלר: “Class Action: The Landmark Case That Changed Sexual Harassment Law”

"כשג'וזי איימס יוצאת נגד המכרה בו היא עובדת היא אינה מתכננת להפוך למנהיגה או להצהיר הצהרות" אומרת ניקי קארו הבמאית של 'ארץ קרה', "היא רק רוצה מה שכל הורה מייחל לעצמו ולמשפחתו - חיים ראויים. זה מתחיל באופן אישי ונקודתי היא לא מבינה שהיא יוצאת למאבק של החיים שלה".

קארו: "הסיפור בוחן את השטח האפור של האינטראקציה הגברית-נשית ומנסה למצוא את הגבול בין הערה לא מזיקה והשפלה בוטה". קארו מציינת שלמרות שהסיפור הוא בדיוני הוא מושפע מאירועים אמיתיים. "לחוויות של ג'וזי יש אפקט מצטבר, זו לא סיטואציה של שחור או לבן וזה מה שהסרט מנסה לבחון מזוויות שונות. זה לא פשוט. מדובר בנושאים ובתגובות שהן חלק מהטבע האנושי. גבר מספר בדיחה מלוכלכת, האישה מספרת אחת מלוכלכת אפילו יותר ואז יש הערה מפורשת ואפילו משהו פיזי – באיזו נקודה בדיוק נעשה הנזק? היכן שמים את הגבול?" כשג'וזי מרגישה שהגבול נחצה היא פועלת בקשר לכך. היא מתחילה בפנייה למנהל שלה ואז עולה במעלה שרשרת הניהול עד לנשיא החברה, שמתעלם מטענותיה, מתנשא מעליה ומזמין אותה להתפטר. הבעיה היא שהיא אינה רוצה להתפטר. היא רוצה לעבוד.

[*]

עם הזמן היא מתחילה להרגיש התנגדות מסקטור בלתי צפוי לחלוטין – הנשים שעובדות לצדה, אלה שהיא מנסה לעזור להן ושעל תמיכתן בנתה. כל אחת מהן מסיבותיה היא, קיבלה על עצמה את התנאים הקשים אך הרווחיים ותילחם להגן עליהם. ככל שג'וזי מתלוננת יותר כך עולה רמת ההטרדה והופכת יותר ויותר אישית. גם החברות שלה עם גלורי עומדת במבחן והמאבק שלה לכבוד יזלוג לתוך הקהילה כולה וישפיע על ילדיה בבית הספר, על יחסיה עם הוריה ועל היחסים ביניהם.

המחויבות של ג'וזי להשמיע את קולה מוצאת מפלט אצל ביל וויט (וודי הארלסון), עורך דין מהעיירה שחזר אליה אחרי ששהה ועבד בניו יורק. וויט יודע שלג'וזי אין כמעט סיכוי לנצח בכוחות עצמה, הוא מנסה לסייע לה על ידי הגשת תביעה ייצוגית בנושא הטרדה מינית. הם רק צריכים שיצטרפו עוד אנשים.

לצוות המוביל של הדמויות נבחרו 3 שחקניות זוכות פרס האוסקר: שרליז ת'רון, פרנסס מקדורמנד, סיסי ספייסיק. אליהן מצטרפת מישל מונגהאן בדמותה של שרי ושורה ארוכה של שחקנים שמביאים לחיים את הדמויות הגבריות וביניהם: שון בין, ריצארד ג'נקינס, ג'רמי רנר ווודי הארלסון.

[*]

בנוסף ללוקיישנים במינסוטה, ההפקה בילתה גם במוקדים מסוימים בסילבר סיטי, ניו נקסיקו שם הייתה להם גישה למכרות נחושת סגורים ששימשו כסט של הסרט והמפעל במקום סיפק ציוד כבד ואמצעי זהירות וביטחון לצוות. צוות השחקנים של North Country נסע לטיול שטח בניו מקסיקו לפני הצילומים במינסוטה כדי להתרגל למיכון כבד שנועד לכתוש סלעים בגודל של מכונית וכדי לעבור קורס בטיחות במכרות. זה היה אז שפרנסס מקדורמנד ניסתה בפעם הראשונה לנהוג במשאית הענקית שדמותה של גלורי נוהגת בה. "זה לא כל כך קשה לנהוג ברכב הזה", היא מודה, "הכל אוטומטי. המפחיד הוא ששדה הראייה מאוד מצומצם ויכולתי למעוך הרבה אנשים, לולא הצוות הנהדר שלנו ששמר עליי. מעולם לא הייתי במכרה קודם לכן, ולמרות שזה לא סרט תיעודי, זו הייתה פריבילגיה לצלם אותו במכרה אמיתי ולעבוד לצד אנשים שיש להם ניסיון בזה".

ההפקה גייסה תושבים מאזור מכרות הברזל שישמשו כניצבים בסרט, בסצינות במכרות ובסצינות בעיירה בייחוד בזו הטעונה המתרחשת באולם של האיגוד. צילומים נוספים נערכו ברחבת ההוקי עם 2000 ניצבים שתפקדו בתור מעודדים.

כמו רבים מאנשי הצוות ואנשי ההפקה, המורגלים בתנאי מזג אוויר חמים, ניקי קארו התכוננה היטב לקור, והייתה עטופה רוב הזמן במעיל פרקה, מגפיים מסיביות וכובע פרווה שיגרום לאסקימוסים לקנא. גם ת'רון, ילידת דרום אפריקה, הייתה צריכה להסתגל לתנאי הקור, אך מצאה גם את היתרונות: "השלג הטרי מקסים בייחוד בבוקר כשהוא נראה כמו ציפוי על עוגה. זה גם אידיאלי שמסתכלים על זה מתוך הבית דרך חלון, כשעמדתי עליו היה יותר קשה להתפעל".

[*]

קארו בחרה לעבוד עם הצלם כריס מנגס ("שדות הקטל", מייקל קולינס"), "הוא מצלם סטים ודמויות ביושר וברגישות", היא אומרת וממשיכה: "יש בעבודה שלו הרבה כנות שבאה לידי ביטוי בצילומי הגבעות המושלגות תחת שמיים פתוחים ובניגודים שבין חושך ואור ובין הלבן של השלג והשחור של המכרה. קארו מציינת שהיא גם אוהבת שמנגס לא מרבה להשתמש בתאורה חיצונית ומסתמך כמה שאפשר על תאורה טבעית.

"ארץ קרה" מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.