Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: רק ידידים

רק ידידים - ביקורת סרט

מאת: בן חכים

09/02/2006

שלח לחבר הוסף תגובה

אי פעם אהבתם נואשות אדם אך הוא אמר לכם שהוא אוהב אתכם... כמו אח? ולא רק זה, אלא בנוסף אתם זקוקים לדיאטה דחופה ביותר וטיפול קוסמטי נמרץ? ובכן, זה מה שקרה לכריס בראנדר (ריאן ריינולדס) בקומדיה הטרייה שעלתה לא מכבר לאקרנים ברחבי הארץ – "רק ידידים".

זוכרים את אותם הילדים השמנים, ה"חנונים" וה"לא מקובלים" בביה"ס? אז זהו כריס שלנו, כריס ברנדר (ריאן ריינולדס). הוא מאוהב נואשות בג''ימי (איימי סמארט), התלמידה הכי סקסית בתיכון. לאחר שהוא מתוודה באהבתו הנואשת כלפיה במהלך מסיבה שכבתית, הוא זוכה לקבל את המשפט שחבר אף פעם לא רוצה לשמוע מבחורה: אנחנו "רק ידידים"... מושפל ומורכן ראש, בחר כריס לברוח הרחק מהעיירה הקטנה ולפתוח בחיים חדשים.

המזל אכן שיחק לו, והוא הפך לא רק למפיק תקליטים מצליח בהוליווד, אלא גם ליפיוף ושרירי. כריס חוזר לעיירת הולדתו, כאשר הוא מאתר בשנית את אהבת נעוריו, ומרגיש שזו ההזדמנות שלו להפריך את המשפט: "רק ידידים"... אבל במהרה הוא מגלה כי הוא צריך הרבה יותר מאשר רק פרצוף יפה, ומלחמה לא קטנה מתחילה, כאשר לג'יימי יש כמה מחזרים וביניהם דאסטי (כריס קליין) שלא מתכוונים לוותר בקלות. בד בבד אחיו המעצבן, אימו יפת הנפש וזמרת פופ זייפנית וקולנית (אנה פאריס), יושבים לו על הראש ולא נותנים לו וגם לכם מנוחה, בקומדיה המטורפת הזו.

"רק ידידים" בסופו של דבר מתגלה כפסגת הקיטשיות. מדובר ב'פאי' מרודד ומשוטח היטב, במילוי קרם דביק במיוחד והטעם – פשוט מעולה.

למרות שהסרט הוא כביכול עוד קומדיה רומנטית מעוסה ומאוסה כזו שראינו כבר עשרות פעמים יש הבדל קטן ומשמעותי, היא שהיא מלאה במודעות עצמית. היא מודעת לעובדה שהיא כזו, ובמקום לנסות ניסיונות כושלים להבריק, כמו ששאר הסרטים מנסים, היא עושה בדיוק את ההיפך. הופכת את העניין לעוד יותר קיטשי ממה שציפינו, כשהיא דואגת להכניס לנו את כל האלמנטים הדרושים לחוויה קיטשית מושלמת. אנו עדים למודעות העצמית הזו פעמים מספר לאורך הסרט בזכות התסריט, בו מושתלים פה ושם כל מיני אלמנטים מוקצנים שמעצימים את ההוויה הנונסנסית שמציפה את הסרט כמעט לכל אורכו.

דווקא בגלל זה, כצופה, ההרגשה היא יותר משוחררת, יותר חופשית ופחות מאופקת, כאשר ישנה תחושה כי גם הכותבים, יודעים מה הם עושים ודואגים שנבין למה הם מסוגלים. הם יודעים בדיוק ממה הקהל יצחק, יודעים בדיוק מה עובד ודאגו ללחוץ על הכפתורים הנכונים בזמן המתאים.

הסרט מזכיר מאוד בעלילתו את "משתגעים על מרי". אבל הוא הרבה יותר אינטנסיבי, מהיר ונמרץ ממנו. ישנה תחושה לעיתים לאורך הסרט שהוא לא נותן לצופה אפילו דקה אחת של מנוחה. תמיד רץ, תמיד מצחיק, תמיד נותן לנו עוד ועוד ולא מפסיק עד שאנו לא מרגישים שבעים. זה לאו דווקא דבר חיובי. בסרט, זה הורגש לעיתים דווקא בפן השלילי שבו, בייחוד לקראת הסוף, כאשר הורגשה מריחה וחזרה על אותו ההומור שעשה את שלו ברוב הסרט.

אנה פאריס ("מת לצעוק"), מוכיחה כאן שוב את כישרונה הבלתי מעורער בקומדיות, בתור "בריטני ספירס" - הדור הבא, בדמות הכי פרובוקטיבית, מתסיסה ומעצבנת שתראו על המסכים בתקופה האחרונה, והיא עושה זאת בשיא האלגנטיות. גם ריאן ריינולדס, שמוכר לישראלים אולי קצת פחות, הפיל את האמריקאים מצחוק לא מעט פעמים בעבר גם בהופעתו בסיטקום "שני בנים ובת" ובסרט הקולנוע "יחצ"ן המסיבות. וכמובן, איך אפשר לשכוח את איימי סמארט, שגם לה עבר קטנטון בקומדיות, "מיליונר מי שגומר ראשון", "סטארסקי והאץ'.

בחזרה לשאלה "האם לראות"?

בסרטים מהסוג הזה, מאוד תלוי מי הצופה. אם אתם מחפשים את הסרטים הקיטצ'יים, אין סיבה שלא תתחברו אליו בקליק מיידי, אך אם אתם מתעבים את הסרטים האלו, שימרו מרחק. אין ספק שהוא צבעוני, מצועצע ושבלוני, כמו רוב שאר הז'אנר, אין כאן שום חידוש. באמת. אני, באופן אישי, כמעט ולא מחבב את הז'אנר, אפילו מתעב. אך הנה, די נהינתי ב"רק ידידים", שסיפק הנאה צרופה, אך רגעית בהחלט. הוא לא סרט מבריק, לא מדהים ולא "וואו". הוא מסוג הסרטים, שכשיוצאים ממנו שוכחים מהכל מיד, אך אפשר לומר כי הוא בהחלט מעלה לא מעט חיוכים, ורווי בסצינות מוטרפות ועושה למשך שעתיים תמימות שעוברות במהירות הבזק, קצת טוב על הלב. לשיפוטכם...

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »