Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בלי חוקים

מאט באקנר (אלייז'ה ווד), הוא סטודנט אמריקאי שסולק מאוניברסיטת הארווארד כמה שבועות לפני השלמת התואר בגלל פשע שהוא לא ביצע. הוא נמצא בנקודת מפנה בחייו והחלום שלו להיות עיתונאי, נראה רחוק מתמיד. מאט מחליט לקחת הפסקה ונוסע לבקר את אחותו שאנון (קלייר פורלני) ובעלה סטיב, שגרים בלונדון. בעלה סטיב שבדיוק רוצה קצת זמן איכות עם אשתו, מכיר למאט את אחיו הצעיר פיט (צ'ארלי הנאם) ומבקש מפיט לקחת אותו למשחק כדורגל כדי שיכיר את המשחק מקרוב. מהר מאוד מגלה מאט, שפיט הוא חלק מקבוצת אוהדים פנאטים, של קבוצת ווסטהאם יונייטד, ושלצפות במשחק זה הדבר האחרון שהם עושים. קבוצה האוהדים, שמכנה את עצמה "Green Street Elites", פועלת ממש כמו יחידה צבאית ומבטאת את אהבתה לקבוצתה בין השאר גם בקרבות אלימים, עם אוהדי הקבוצות היריבות. הקבוצה הסגורה הזו, שונאת זרים ועיתונאים ומתקשה לקבל לתוכה חנון אמריקאי כמו מאט, שקורא לכדורגל "Football". כיצד תתייחס קבוצת האוהדים, ששונאת זרים ועיתונאים, לאאוטסיידר האמריקאי וכיצד הוא יתמודד עם העולם האלים, את זה תראו בסרט.

סרטה הראשון של הבמאית לקסי אלכסנדר הוא סרט עצמאי וקטן, עם המון עוצמות ומראה מחוספס מאוד. אמנם הסרט עוסק אך ורק באותה קבוצה סגורה של אוהדים, בקודים שלהם ובאחווה הפנימית שלהם אבל דרך העימות שלהם עם האאוטסיידר האמריקאי, חושף בפנינו עולם ומלואו. מאוד מפתיע, שדווקא אישה במאית, מצליחה לספק לנו הצצה כל כך אמיתית על העולם הגברי, הקשוח והאלים בצורה קיצונית, של אוהדי הכדורגל.

בגלל המימדים שלו והמראה החנוני, הליהוק של אלייז'ה ווד, שרובנו בטח יעדיף לקרוא לו פרודו, הוא גאוני. הוא נזרק בעל כורחו לעולם אלים ובלתי מוכר ועובר תהליך הדרגתי, בו הוא מגלה את הצד היפה שבגאוות היחידה, את תחושת ההזדהות ואת הכוח שיש לו בעקבות הקרבות האלימים. אלייז'ה ווד מצליח להפתיע פה בתצוגת משחק אמיתית כל כך ויש תחושה ממש כאילו הוא לא ידע וחשפו אותו לאלימות לראשונה בזמן הצילומים עצמם. התחושה היא שהוציאו ממנו את התחושות האמיתיות שלו כאדם, מעבר לתחושות שהוכתבו לדמותו. בכלל, אחרי תפקיד זה וביחד עם התפקיד שלו כ"הארי פוטר רצחני", בסרט "עיר החטאים", אף אחד כבר לא יעלם מווד, גם בתפקידים קיצוניים שאינם תואמים את המראה שלו. הוא בהחלט הצליח הוכיח את עצמו בשני הסרטים. גם צ'רלי הנאם שמשחק את פיט, נותן גם הוא הופעה נפלאה ואני בטוח שנשמע ממנו רבות בשנים הבאות.

אחד הציטוטים שבסרט ממצה בתוכו היטב את התהליך המדהים, אותו עובר גיבור הסרט מאט ואת הדברים ה"חיוביים" לכאורה שבאים עם האלימות ועם השייכות לאותה קבוצת חוליגנים:

"מעולם לא חייתי קרוב יותר לסכנה, אבל מעולם לא הרגשתי בטוח יותר. מעולם לא חשתי בטוח יותר בעצמי ואנשים יכלו להרגיש בזה ממרחק. ובקשר לזה, לאלימות? אני חייב להיות ישר - היא פשוט השתלטה עלי. אחרי שחטפת כמה אגרופים ואתה מגלה שאתה לא עשוי מזכוכית, אתה לא תרגיש יותר בחיים אלא אם כן תדחוף ותדרוש מעצמך ללכת הכי רחוק שיש..."

האלימות בסרט לא קלה לצפייה, אבל מה שהכי מדהים בסרט, זה שגם אם הוא אינו מצליח להראות ממש מאיפה נובעת האלימות, הוא חושף בפני הצופים את הצד היפה של אותה אחווה גברית וחברות בלי פשרות.

ישנה הקבלה לכוח המושך של האלימות שהוצג בצורה נפלאה כל-כך גם בסרט "מועדון קרב". למרות כל האלימות מצליחים ליצור אצלנו הזדהות עם הגיבורים ולגרום לנו להעריך אותם. הסרט מצליח להישאר אובייקטיבי ובסופו יוצאים בתחושה שלא ברור אם רצו שנסלוד מהעולם הזה או נלמד להעריך את הצדדים היפים שבו. התכונה החזקה ביותר של הסרט היא תחושת המציאות, הן מבחינת הסיפור האמין וחסר הפשרות, הן מבחינת המשחק ולכן העובדה שהוא רק מציג לנו את ההתרחשויות ולא נוקט עמדה, מתאימה מאוד בעיני.

לסיכום, מדובר בסרט מלחמה מסוג אחר ובדרמה אנושית מרתקת עם משחק משובח, המון עניין ותחושת מציאות שעוברת בצורה כל כך אלימה, בוטה וחסרת פשרות. הויזואליה של הסרט, הצילום, העריכה והמראה הכללי, מצויינים וכך גם המשחק של השחקנים הראשיים. הנושא של האלימות בכדורגל נמצא בדיוק בכותרות, גם בארצנו הקטנטונת, ואני חושב שזו הזדמנות טובה להעלות את הסוגיה קצת לסדר היום, גם בעזרת הסרט הזה. אני רוצה להמליץ לכם בחום ללכת ולראותו.