בועז יכין היה אחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע העצמאי האמריקאי. ישראלי לשעבר שבילה את מרבית חייו בארה"ב. הוא גדל בניו-יורק וביים את אחד הסרטים האמריקאים העצמאים החשובים ביותר בתחילת שנות התשעים, "פרש". דרמת פשע על נער אפרו-אמריקאי שחברתו נרצחה בעקבות ירי סתמי של חבר כנופיה בחצר בית הספר. הילד מחליט לנקום ומסכסך בין שתי כנופיות עד שהן מחסלות אחת את השנייה. כך הוא גם מאבד צלם אנוש. כמו מרבית הבמאים הצעירים והעצמאים גם יכין נכנע להוליווד והוא מצא את עצמו מביים את הלהיט המחריד, "זכרו את הטיטאנים". אחד הסרטים הקיטשים המבחילים ביותר בכל הזמנים ורחוק ברוחו ובעשייתו מ"פרש" האיכותי."זכרו את הטיטאנים" היה ללהיט ענק שהכניס מעל מאה מיליון דולר. משום מה ההצלחה הגדולה לא הובילה את יכין לעשיית סרט פעולה רב תקציב או דרמה מרובת כוכבים. אפשר להגיד שהוא בכלל לקח לעצמו חופש וכעבור שלוש שנים שחרר לאוויר העולם יצירה מפוצלת אישיות המיועדת בעיקר למין הנשי. סרט שהוא גם קומדיה קלילה לבנות וגם דרמה פסיכולוגית מדכאת המתמודדת עם שכול ואובדן. פיצול האישיות של הסרט הוא גם אחד הבעיות וגם המעלות של הסרט המוזר הזה שבמקור נקרא "UPTOWN GIRL" ומשום מה תורגם בעברית ל"בנות בסטייל".
פרסומת
הסרט מתמקד במולי גאן, בתו של כוכב רוק אגדי שמת בתאונת מטוס. היא יורשת מיליונים וחיה בדירת פאר במנהטן. היא מתכננת לעצמה חיים של אושר ועושר אבל למנהל החשבונות יש תוכניות אחרות בשבילה, והוא גונב את ירושתה ונמלט לדרום אמריקה.עכשיו היא חייבת לעשות משהו שהיא לא עשתה מעולם – למצוא עבודה. היא מוצאת את עצמה מטפלת בריי, ילדה בת 8, מבריקה, לחוצה ומודאגת המנסה לשלוט בחייה ביד רמה. מולי שאף פעם לא היתה בוגרת ואחראית מוצאת את עצמה מתמודדת עם ילדה קטנה וחריפה שהיא כמובן הרבה יותר בוגרת ואחראית מהאומנת החדשה שלה.
כמובן שעודף האחריות של ריי וחוסר האחריות של מולי מחפים על דבר אחד מרכזי, וזהו הפחד שלהן להתמודד עם האירועים הטראגיים שהתרחשו בחיים הפרטיים שלהם.כאמור, הסרט מתחיל כמו קומדיית טעויות חביבה עם המון רגעי סלפסטיק משעשעים שאת רובן מספקת בריטני מרפי. במהלך הסרט אנחנו נחשפים לחייה העצובים של ריי, ואז הסרט מקבל תפנית של תשעים מעלות והופך לדרמה שמזכירה ברגעיה הטובים את העוצמה הדרמטית של יכין בתחילת הקריירה שלו. דקוטה פאנינג (הזכורה מ"קוראים לי סם") מפגינה כשרון משחק יוצא מהכלל. התפנית הקיצונית עובדת אבל קצת חורקת. ההחלטה לשנות את הז'אנר באמצע הסרט בצורה קיצונית היא די מפתיעה ולא נראית במקום, ועם זאת זו בחירה קולנועית חריגה, וכל דבר חריג ביצירה של אמצע הדרך מתקבלת בברכה.
שתי בעיות נוספות שקיימות בסרט הוא הסיפור הרומנטי המגוחך והרדוד למדי של מולי עם הזמר הצעיר, וכמובן נוכחותה המרדדת של הת'ר לוקליר שלאחרונה זוכה לתפקידי משנה בסרטי קולנוע. עצם נוכחותה של כוכבת אופרות הסבון בסרט מרדד את כל העסק, וגרוע מכל היא אמא של ריי החריפה והבוגרת וזה כבר לא בגדר הסביר."בנות בסטייל" הוא סרט בעייתי ועם זאת הוא מצליח להצחיק ולרגש בלי להיות נצלני וזה הישג די גדול.