הבמאי לי טמהורי שעומד מאחורי סרטי פעולה זניחים ומשעשעים כמו "למות ביום אחר", "שעת העכביש" ו"XXX2" מביא למסכי הקולנוע ג'אנק פוד הוליוודי נוסף. אחרי סרטים עמוסי פיצוצים שכחנו שלפני שנים רבות הוא ביים סרט ניו-זילנדי אינטימי ומעולה בשם "פעם היו גיבורים" שהציג בהצלחה במוזיאון תל אביב. כמובן שאין שום קשר בין הדרמה הבוטה והקשה העוסקת באלימות במשפחה לקולנוע המלוקק והמעוצב שטמהורי מספק בהוליווד.ניקולאס קייג' בהופעה שלווה באופן מפתיע אחרי ההשתוללות הבלתי סבירה שלו ב "גוסט ריידר", מגלם את כריס ג'ונסון שנולד עם יכולת ייחודית: הוא יכול לראות לשתי דקות את העתיד. ג'וליאן מור בהופעה הגרועה ביותר שלה אי פעם מגלמת סוכנת FBI עם טקסט מגוחך שרודפת אחריו כדי שיעזור לה לגלות היכן קבוצת טרוריסטים מסוכנת הטמינה פצצה גרעינית. גם לטרוריסטים יש תוכניות עבור כריס כמו כדור בתוך הראש כדי למנוע ממנו לחשוף היכן הוטמנה הפצצה. הם רק לא יודעים על היכולת המיוחדת שלו.
פרסומת
אחרי הצפייה בסרט גיליתי שניחנתי בכישרון לצפות את העתיד בתשעים דקות. צפיתי שיהיה מדובר בג'אנק פוד הוליוודי טיפשי ומהנה כשנכנסתי לאולם הקולנוע ואחרי תשעים דקות יצאתי מחויך וטוב ללב אחרי אסופת פיצוצים, מרדפים וטקסטים מגוחכים. לא צריך כשרון על טבעי כדי לנחש זאת, צריך רק להסתכל ברקורד של הבמאי שהדבר האחרון שאפשר לכתוב על פעילותו הקולנועית בעשור האחרון הוא שהיא יומרנית. כול סרטיו של טמהורי מאז "פעם היו גיבורים" היו סרטי פעולה טיפשיים ומבדרים ו"נקסט" לא יוצא דופן. מדובר בטראש כייפי טהור."נקסט" פועל לפי החוק המרכזי של סרטים מסוג זה: ככול שהוא יותר מופרך כך הוא יותר מבדר. ככול שהמחשוף של ג'סיקה בייל יותר עמוק כך גם מידת ההיגיון של הסרט הולכת וקורסת. ככול שהרע הוא יותר רע, כך ההנאה שלנו גדלה יותר. שימו לב אנחנו יודעים שהרע משסף את גרונות קורבנותיו אבל לא צופים בפעולה הזו ולמען האמת אין כמעט דם בסרט. לפי ההיגיון האמריקאי הסרט מיועד לצפייה משפחתית וזאת למרות שאחת מגיבורותיו מתפוצצת אבל שימו לב - שאריות גופתה לא מתפזרות בשטח, אלא מתפוגגות ביחד עם העשן בלי טיפה אחת של דם למזכרת.
בהתאם לאקלים הפוליטי בארה"ב, הפעם הרעים הם צרפתים שחלומם הוא כמובן להטמין פצצה גרעינית בהוליווד ולמחוק את תרבות הג'אנק פוד שהם כול כך שונאים. על כך מפצות מספר סצנות פעולה ומרדפים קצביים שערוכים היטב ועושים עבודתם נאמנה שהופכות את הסרט הזה ליומית חביבה ולא מבריקה.נראה לי שהדבר היחיד המפתיע שאפשר לכתוב על הסרט, לא קשור לסרט עצמו. בפברואר 2006 הבמאי הניו זילנדי בן ה-57 נעצר בבגדי נשים ברחובות לוס אנג'לס אחרי שניסה למכור שירותי מין לשוטר סמוי. אם טמהורי היה מביים סרט על המהלכים שהובילו אותו לרחוב ועל החוויות שעבר בעקבות המעשים הנ"ל, התוצאה היתה יכולה להיות הרבה יותר מעניינת מכול שתי דקות שניקולאס קייג יחזה בעתיד.