דרדוויל: נולד מחדש: ביקורת עונה 2''

Daredevil: Born Again Series Review

גיא קול על "דרדוויל: נולד מחדש: ביקורת עונה 2''":
"המעלות שלה מצדיקות את הרגעים הפחות מוצלחים"

שתף/י

משחק צ'ארלי קוקס וינסנט ד'אונופריו ג'ון ברנטל

אקשן

ביקורת סדרה לדרדוויל: נולד מחדש: ביקורת עונה 2'' מאת גיא קול | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"מוצלחת מהקודמת"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.5/10

מדד פופולריות

3.2/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

העונה הראשונה של "דרדוויל: נולד מחדש" שעלתה בדיסני פלוס הייתה סוג מיוחד של ריבוט והמשך בו-זמנית. זו הייתה ללא ספק התחלה חדשה ולא עונה רביעית של הסדרה המקורית מנטפליקס, אך עדיין עם אותן דמויות ראשיות ועוסקת בהמשך של אותו סיפור מאבק בין דרדוויל לאויבו הנצחי ווילסון פיסק, המכונה ה"קינגפין". היא גם הייתה בעצם רק חצי עונה, כאשר סיום העונה הראשונה לא סגר אף אחד מקצוות העלילה, והשאירה את כולם במצב מסקרן לקראת החצי השני (סליחה, העונה השנייה). אך בעוד העונה הראשונה הייתה חצויה בין הניסיון להביא משהו חדש לבין ריצוי המעריצים של הסדרה המקורית, העונה השנייה ממוקדת מטרה יותר. קו העלילה העיקרי של העונות הוא עלייתו של הנבל ווילסון פיסק (וינסנט ד'אונופריו האדיר) לעמדת ראש העיר של עיריית ניו יורק, זהו קו עלילה שכמובן היה גם בקומיקס (כמו כמעט כל דבר שתעלו בראשכם בהיסטוריה של מארוול) בתחילה הוא אולי נדמה כקונספט שמוטב להשאיר בדפי הקומיקס, כי הרי מי יבחר בנבל על להיות מנהיג פוליטי? אך בשנים האחרונות, לא משנה מאיזה צד פוליטי אתם בוחנים את זה, המציאות הרגילה אותנו לעכל הרבה מאוד דברים.

מאט מרדוק (צ'ארלי קוקס), הלא הוא דרדוויל, יחד עם שותפתו וזוגתו קרן פייג, נמלטים מהחוק בפתיחת העונה, כאשר הם נרדפים על ידי פלוגות הסער של ראש העיר פיסק, במה שנראה כרלוונטי מתמיד גם הוא למציאות. המאבק בין דרדוויל לפיסק במהלך העונה הוא מאבק המבקש להסתכל ישירות על הסוגיות שקורעות את אמריקה ( ועוד מקומות בעולם) ברגעים אלו ממש. ראש העיר פיסק מבקש כוח מוחלט בלי איזונים ובלמים ונלחם במוסדות שלטוניים, בעוד "הכוחות המיוחדים" שלו לא במקרה צדים את מטרותיו שנקראים "פורעי חוק" בצורה שמדמה סרטונים מוכרים של ICE (אכיפת מכס והגירה) האמריקאית. אלמנט נוסף הוא סוג האנשים הנלווים למשטרו של פיסק, כמו הדמות המרתקת של דניאל (מייקל גנדולפיני, הבן של אתם יודעים מי), פעיל צעיר שנלהב מהמסרים הפופוליסטיים של פיסק ומצטרף לקמפיין שלו לראשות העיר ותורם מהיכרותו עם עולם הרשתות החברתיות. בעונה השנייה התפקיד שלו מקבל נפח רחב ועמוק יותר, בקו עלילה שגם מישיר מבט אל עולמות הפייק ניוז, פרופגנדה והיחס המורכב שלנו עם האמת. אך עם כל הכבוד לרצון של הסדרה להיות אלגוריה למציאות הפוליטית של אמריקה כיום, היא עדיין סדרת קומיקס של מארוול, וזה אומר לא מעט אקשן, עם כוריאוגרפיה מצוינת (אמנם לא מגיעה לשיאים של סצנת המסדרון המפורסמת של העונה הראשונה של הסדרה המקורית) וכתיבת דיאלוגים מאוד תיאטרליים עם טוב ורע מוחלטים, אבל זה לא תמיד משתלב בישירות כל כך עם החזון הראוי להערכה של הכותבים לספר סיפור שמדבר דרך דמויות הקומיקס על אמריקה של ימינו. במציאות הדברים מעט מורכבים יותר, וכל פעם שהסדרה מתחילה לפתח סיטואציה שמדברת על הפרדת רשויות או על הדמוקרטיה האמריקאית ופופוליזם, אנחנו צריכים לעבור לקרב אגרופים וללבוש את התחפושת של דרדוויל, מה שיוצר תחושה שלפעמים הסדרה נאבקת בשתי זהויות שונות של עצמה.

הסדרה המקורית התעסקה רבות באמונתו הנוצרית של מרדוק, וידעה לאזן בין האלמנטים הקומיקסיים לבין הרצון שלה לעסוק בסוגיות כמו חטא וכפרה, אך היא הייתה מפוקסת במסע של מאט הרבה יותר ולא פזלה לדבר על דברים גדולים יותר. "דרדוויל נולד מחדש" שואפת לעלות כמה ליגות, וזה לפעמים בעוכריה. יצירות כמו "השומרים" ו" ונדטה" של אלן מור הוכיחו שקומיקס ואפילו גיבורי על יכולים להיות אלגוריות פילוסופיות פוליטיות, אך היתרון שלהם היה שאינן היו מחויבות ליקום נרחב כמו של מארוול, ולא היו צריכות להכניס הופעות אורח או לשמור עדיין על גבולות מסוימים בטון. הרגעים המוצלחים ביותר בעונה מגיעים תוצרת בית, כאשר אהובתו הנצחית של פיסק, ונסה (איילת זורר, שלא מקבלת מספיק שבחים מבית על הופעתה בסדרה), מביאה למסך כאב וכמיהה משותפת לכוח בזוגיות מרתקת של שני אנשים שבורים לחלוטין, בדיוק כמו ההקבלה בצד של ה"טובים" בין מאט לקרן, מרדוק ופיסק הם גברים אחוזי אובססיה, שגררו את אהבות חייהם לעולם האפל שלהם. ההקבלה בין שני הזוגות בולטת מתמיד בעונה הזו שבה הדמיון בין הדמויות קרוב יותר ממה שהם היו מוכנות להודות. בסופו של דבר, "דרדוויל נולד מחדש" מוצלחת יותר מהעונה הקודמת והמעלות שלה מצדיקות עבור המעריצים את הרגעים הפחות מוצלחים. מי שיחפש מעט אסקפיזם בתקופות כאלו, ייתכן ויעדיף לראות סדרה אחרת, כאשר מסתבר שגם ביקום של מארוול כבר אי אפשר באמת לברוח מהמציאות.

גיא קול | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י