הקללה: ביקורת עונה ראשונה

The Curse Series Review

דניאל עמיר על "הקללה: ביקורת עונה ראשונה":
"פרובוקטיבית, מוזרה, ייחודית ומצוינת בדרכה"

שתף/י

משחק נייתן פילדר אמה סטון בני ספדי ברקהאד עבדי

קומדיה

ביקורת סדרה להקללה: ביקורת עונה ראשונה מאת דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"הומור קרינג'י ושחור"

דירוג הגולשים

0/10

מדד פופולריות

3.2/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

עבור רבים במדינה, סדרות טלוויזיה סימנו בשנה האחרונה אסקפיזם, הרחק מהטלוויזיה החדשותית שריתקה אלפים למסך ימים כלילות בחרדה. אין פלא, אם כך, שלהיטי השנה נעים בין קומדיות רומנטיות כדוגמת "רק לא זה" ("Nobody Wants This") לבין סיפורי פשע נוצצים ורחוקים מאיתנו, כדוגמת "מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז". עם זאת, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לשים לב לסדרות איכותיות שאולי יעמתו אותנו עם אמיתות קשות בתקופה זו, רק כי זה אומר שייתכן וסף החרדה שלנו יעלה שוב. "הקללה" (“The Curse”), אחת מהסדרות המדוברות של השנה (שזמינה כעת ב-"הוט"), היא בדיוק דוגמה מצוינת לכך. סיעור מוחות בין היוצרים חובבי החרדה הקיומית האחים ג'וש ובני ספדי (בני כיוצר שותף ושחקן, ג'וש כמפיק בפועל) והקומיקאי האבסורדי הגדול ביותר של השנים האחרונות, נתן פילדר (תוכניתו "חזרה גנרלית" היא נקודת רפרנס מאוד מהותית כאן) והשחקנית/מפיקה חובבת האמנות הקיצונית אמה סטון, "הקללה" עוקב אחר זוג אמריקאי לבן ממוצע פלוס – אשר (פילדר) ו-וויטני (סטון), וניסיונם ליצור תוכנית ריאליטי דמוית "יצאת צדיק", שבה הם עושים "מעשים טובים" לתושביה הלא-חושדים של עיירה בניו-מקסיקו, בעיקר כדי לקדם את עסק הנדל"ן האקולוגי שלהם, רצונם להעביר את האזור העני ג'נטריפיקציה של ממש ולמשוך עוד זוגות לבנים פסבדו-בוהמיינים כמוהם (בשונה מהוריה הנצלניים של ויטני, בעלי קומפלקס דירות ללא התחשבות ה"פוליטקלי קורקט" של בתם). יחד עם מוביל הפרויקט, במאי הריאליטי דאגי (ספדי) - שמתמודד בעצמו עם מות אשתו בתאונה - הזוג מצפה לתוצאות יפות, אך רגע שנתפס בעדשת המצלמה, שבו אשר מבקש מילדה מקומית בחזרה שטר של 100 דולר שנתן לה מול המצלמה ובתמורה זו מטילה עליו קללה, מביא את חיי המשתתפים לעברי פי פחת.

ראוי לציין כבר עכשיו – "הקללה" אינה צפייה נוחה או נעימה בהכרח, וכשכל פרק קרוב לשעה ומלא בהומור קרינג'י ושחור, התוצאה היא בעיקר צפייה מזוכיסטית משהו בטלוויזיה פרובוקטיבית, מוזרה וייחודית. אין בכך כמובן להרתיע צופים מלצפות בו – הסטטוס הייחודי של תוכניתם של ספדי ופילדר מוכיחה כמה צפייה מאתגרת עדיפה ברובה על פני צפייה משמימה, "מטשטשת חושים". ככזו, ובייחוד עבור הצופה הישראלי, "הקללה" היא לא רק כתב אישום כנגד תסביך "המושיע הלבן" (דיון שקיים בצורה רחבה הרבה יותר בארה"ב מאשר בשאר העולם ובייחוד כאן) והניצול הציני של משבר האקלים, אלא בעיקר על המסחור של טראומה. כך, כשמתבוננים על השחזור המדויק להפליא של תוכניות הריאליטי המצועצעות א-לה 'ערוץ החיים הטובים' ש"הקללה" מנסה לחקות, קשה שלא להרגיש איך המסר פוגע קרוב לבית, כשהטראומה האישית-קולקטיבית בשנה האחרונה הפכה מזמן מדבר ישיר לאלמנט ציני שמוכר לנו ייעוץ בנקאי. באופן זה, נדמה שהסדרה אינה מעוניינת להגדיר לצופיה במה היא עוסקת באמת או לתת להם פתרונות חד-משמעיים, אלא להותיר אותם עם אווירה חרדתית, שבה אמת נתונה לספק וההומניות נעלמת, אליה כל צופה יכול להתחבר מהזווית האישית שלו. במילים אחרות, "הקללה" היא אחת התכניות הספציפיות והאוניברסליות ביותר שנראו בתקופה האחרונה על המסך.

עם זאת, "הקללה" לא הייתה כה אפקטיבית לולא החלקים המרכיבים אותה – ובייחוד הופעותיהם של פילדר וסטון. פילדר, שרגיל להביא את אישיותו המובכת למסך, מצטיין כאן בגילום דמות עמוקה יותר מהרגיל, כשעליבותו ניצבת לצד האינטרנסנטיות הגלויה שלו, אל מול שותפתו לסדרה סטון, שהופכת את ה-'קווירקיות' הקבועה שלה - זו שהפכה אותה לשם חם בקומדיות הנעורים בתחילת העשור שעבר אך גם למוזה התמידית של יורגוס לנתימוס ("המועדפת", "מסכנים שכאלה") – למעטה לכל הרעות-חולות של החברה הקפיטליסטית-מודרנית; כל שורה על "מעשה טוב" שיוצאת מפיה של סטון עם פניה הקורנות ממחישה עוד יותר את האירוניה שהסדרה והמציאות מספקות לנו. אי אפשר גם בלי מילה טובה לאחים ספדי, שנדמה כי "הקללה" יהיה הפרויקט המשותף האחרון שלהם לעתיד הנראה באופק (בינואר האחרון הודיעו השניים על פיצול כוחות, כשג'וש כבר עובד במרץ על פרויקט הסולו הראשון שלו – ביוגרפיה קולנועית אודות כוכב פינג-פונג נשכח בכיכובו של טימותי שאלאמה), והוא עוד עדות לא רק לכך ש"אוטריזם" משובח שכזה יכול להגיע בגיל צעיר למדי, אלא שמסר נחרץ לא חייב לבוא על חשבון סגנון, ולהפך – דבר שנשכח בהוליווד העכשווית. קשה לדבר על "הקללה" מבלי לחוות את האווירה שהיא משרה – ועדיין, עד כמה חריגה שתהיה בים היצירות הטלוויזיוניות בעידן הסטרימינג, מדובר (כמיטב הקלישאה) בצפיית חובה.

דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י