את הפרק הראשון (טוב, השני למעשה אחרי ספיישל חג המולד) של העונה השנייה של "sense8" פתחתי עם חרדה קלילה. פרק הספיישל לא השאיר ברירה אלא להנמיך ציפיות, ולהתכונן לעונה דביקה ומייגעת בלי שום הפוגות, רק התגלגלות איטית מנאום צודק אך צדקני אחד לאחר.
למגינת ליבי, אותם נאומים לא איחרו להגיע. כבר ברגעים הראשונים של הפרק אנחנו מקבלים עוד התקהלות של כל אשכול האחים, עוזרים אחד לשני, לתווך את האמת המאוד צודקת שלהם החוצה. שוב ושוב לאורך החלק הראשון של הפרק אנחנו מקבלים את הדמויות כשכל מה שהן יודעות לעשות זה להגיד רק את הדבר הנכון בזמן הנכון. בשלב הזה החשש תפח: האם ייתכן כי זאת הולכת להיות סדרה על חבורת קדושים מעונים ותו לא? כי יש לגעת בלב של הצופים, ויש סתם לנסות לסחוט אותו עד תום. אבל אז עבר קצת יותר מחצי פרק, והמנגינה החלה להשתנות לחלוטין.
פרסומת
ניצנים של עלילה משותפת החלו להופיע; במקום סגמנטים קטנים של חיים עגומים עבור רובם המוחלט של ילדי האשכול, וגיחה לשיתוף פעולה רק כדי שוב לדברר את עצמם, המשך הפרק החל להתמלא בפעילות ואולי הכי חשוב כדי להקל על הדרמה – אקשן.
ואולי כאן נעוץ האיזון העדין של הסדרה. זה נכון שמעל הכל, ועל כך יעידו ההתבטאויות של השחקנים ושל צוות הכותבים, מטרת הסדרה היא להיכנס לנשמה, לצקת איזה אור חיובי ואופטימי בכל אחד ובעולם גם יחד. אבל כשכמויות הדרמה מתלכדות לכדי כמעט מלודרמה, צריך כוס של איזה משהו כדי לבלוע אתו את הגלולה. הדבר הזה הוא מה שהאחיות כנראה יודעות לעשות הכי טוב, כשזה עובד להן. לאזן את הדרמה והבלגן בעזרת אקשן חד, מותח ופשוט יפהפה לצפייה.
מהרגע שבו העלילה הראשית חוזרת – השמינייה נגד וויספרס והתאגיד המרושע שמאחוריו - היא הולכת ומאיצה, והלב תוך כדי צפייה כבר מייצר לעצמו את הרעש המוכר של הלמות חזה והתרגשות ומתווה ביד נאמנה את הקצב עד לסוף הפרק הנהדר. האקשן והאקטיביות הברורה של הדמויות שנוצרת לאורך המשך הפרק עוזרים גם לייצר איזשהו מבנה ברור בכל הבלגן שקיבלנו בפרק חג המולד, ולאחריו גם בחצי הפרק הראשון, ומספקים איזשהו הסבר לכל הפסיביות והסבל שעברו הדמויות עד כה.
אבל לא הכל נפתר בצורה כל כך יפה. הרבה מהדיאלוגים נשארים מאד לוקים בחסר, חובבניים לפעמים, עם רגעים מילוליים או צפויים מדי ופשוט לא משכנעים. הקאפיוס החדש, שעלה כבעיה כבר בפרק הכריסמס, ממשיך גם הוא להיות מאוד לא משכנע על המסך, והרגעים איתו ממשיכים להיות קצת מביכים לצפייה.
למרות בעיות כתיבה כאלו ואחרות, למרות כל הרגעים הדביקים – הפרק הראשון מצליח לייצר שוב את הניצוץ של העונה הראשונה, ומראה שוב את האיזון המרשים בהחלט של דרמה סוחפת עם אקשן עוצר נשימה, מבלי שהאחד יעיב על השני. ממש כמו שהסדרה מלמדת, שני האלמנטים האלה מבקשים ומצליחים בסופו של דבר לחיות יחד במעין סימביוזה יפה לעין ונעימה ללב. אם זה ימשיך ככה, נראה שהעונה השנייה של הסדרה הולכת להיות מופלאה.
רוצים להיות הראשונים לפרסם כאן ביקורת גולשים? לחצו על הכפתור והעלו ביקורת סדרה