10 שנים לאחר שעלתה ו-8 עונות במהלכן קרי מתיסון הקריבה את חייה האישיים למען המולדת, הסתיימו השבוע בעונת הסיום של "הומלנד", שהייתה גם אחת המוצלחות בתולדות הסדרה והוכיחה כי היא מסתיימת כשכוחה עדיין במותניה, למרות רגעים לאורך הדרך שנראה היה שהסדרה קפצה את הכריש ועברה את השיא. "הומלנד" (עוד זוכרים שהיא החלה בכלל כעיבוד של הסדרה הישראלית "חטופים"?) תמיד היטיבה להיות עם היד על הדופק וליצור עונות שלמרות שצולמו מראש התכתבו עם סדר היום החדשותי – מהתערבות רוסית בבחירות, דרך תקיפות כטב"מים שנויות במחלוקת ועד טרור איסלאמי באירופה.
בשנים האחרונות דווקא פישלה "הומלנד", כשלא חזתה את עליית טראמפ והציבה נשיאה דמוית קלינטון בראשות ארה"ב וגם בעונה זו שעסקה בהסכם השלום שפוצץ מול הטאליבן, אך עלתה לאחר שהסכם השלום עם ארגון הטרור כבר היה חתום וסגור וכשעננת הקורונה הציבה את סדר היום התקשורתי במקום אחר לגמרי. ועדיין, למרות הכל, זו הייתה עונה מסעירה, מותחת, עם ביקורת פוליטית רלוונטיות וסיום מצוין שמקנה סגירת מעגל מושלמת לדמויות.
פרסומת
בכלל, נדמה שבעונות האחרונות "הומלנד" חזרה להיות רלוונטית ומסעירה כפי שהייתה בימי ברודי העליזים, ועברה את המשבר שהתבטא בעונה השלישית המיותרת עם ברודי ובעונה החמישית הבנאלית בגרמניה. הסדרה חזרה לדמויות מהעונה הרביעית שהתרחשה בפקיסטן, בהם מנהיג הטליבאן חסאם חקאני שהופך בעונה זו מאויב לאוהב – ומתגלה כשוחר שלום שרק רוצה לשים קץ לסכסוך הדמים עם האמריקאים, למורת רוחו של בנו.
קרי, שבילתה במוסד פסיכיאטרי שיקומי לאחר איבוד שפיותה בעת השבי הרוסי, משוחררת ע"י סול על מנת לסייע במשא ומתן. כמובן שכמו ב"הומלנד" העסק יורד לטמיון כשמסוקם של נשיא ארה"ב ונשיא אפגניסטן מתרסק, האשמה מופלת ע"י הממשל האמריקאי והנשיא חסר הניסיון על הטליבאן, כמעט מתגלעת מלחמה גרעינית בין ארה"ב לפקיסטן ורק קרי יכולה להציל את העניינים במידה ותשיג את מקליט הטיסה שמוכיח כי התאונה הייתה בשל כשל טכני. לצורך כך היא משתפת פעולה לאורך העונה עם הסוכן הרוסי יבגני עמו פיתחה קשר הדוק בשבי, נחשדת כמשתפת פעולה עם הרוסים ע"י הממשל, ובסיום העונה אף צריכה לחשוף חפרפרת אמריקאית בקרמלין ולהסגירה לרוסים על מנת להשיג את מקליט הטיסה מהם.
יוצרי הסדרה האוורד גורדון ואלכס גאנסה הצליחו לשלב בעלילה העונתית מספר תמות שאפיינו את "הומלנד" בכל שנותיה ולבצע מספר סגירות מעגל שמתאימות לאופיין של הדמויות. קרי ממשיכה להיות רדופה ע"י שדי עברה, בהם התקיפה לחיסול חקאני עליה הייתה אחראית בעבר בפקיסטן שעלתה במותם של חפים מפשע, הוויתור על חייה האישיים בדמות בתה פראני לטובה המקצוע והמדינה וכמובן זכרו של ברודי, שבוי המלחמה האמריקאי שהיה סוכן כפול והפך לאהובה ולאבי בתה. גם הביקורת הפוליטית הלא מרומזת נוכחת כאן בדמות נשיא אמריקאי פזיז ונמהר ויועץ תאב מלחמה שמדרדר את מדינתו לידי כאוס.
מי שנמצא כדי להכניס קצת שיקולים עניינים בממשל המוטרף, הוא סול ברנסון (מנדי פטינקין הנפלא), שמשמש כעת כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא. סול הוא קול ההיגיון הענייני והשקול של הסדרה והיחסים שלו ושל קרי הלכו ותפסו משקל משמעותי יותר ככל ש"הומלנד" התקדמה. הם הפכו למוקד הרגשי שלה, הקשר הקרוב ביותר של השניים בעולם הקר בו הם פועלים, מעין יחסי אב-בת שהם גם יחסי מנצל-מנוצל כשסול גורם לקרי פעם אחר פעם להעדיף את טובת המדינה על פני טובתה האישית ובריאותה הנפשית. יחסים אלו מגיעים לשיא בפרק הסיום בו על קרי להחליט בדילמה המוסרית המוכרת - האם חייו של אדם קרוב חשובים יותר משל רבים שאינך מכיר? או במילים אחרות - האם להקריב את סול לטובת מניעת מלחמה בה ימותו רבים.
למרבה המזל, היוצרים לא גורמים לה לעשות את המעשה הבלתי ניתן לסליחה ממנו אין דרך חזרה ומוצאים דרך עקיפה ופשוטה יותר לחשיפת החפרפרת. אך במקום להקריב את סול, קרי עושה שוב את שעשתה פעם אחר פעם ומקריבה את עצמה. סיום הסדרה מוצא אותה כמוקעת בארה"ב כבוגדת, כאדם שמכר את המדינה לטובת האויב הרוסי, כאם שלא תראה את בתה לעולם. והיא עושה את כל זה לטובת הכלל, ובעיקר כהחזרת טובה אחרונה לסול. אחרי שבגדה בו וגרמה לסוכנת שלו להיחשף ולהתאבד כדי למנוע מלחמה, קרי משיבה לו גמול בדרך היחידה שהיא יכולה – להקריב את חייה האישיים, לחיות חיים כפולים של שקר וסכנה ברוסיה, בתמורה לחשיפת הסודות הכמוסים ביותר של הקרמלין למפעילה סול. בכך היא בעצם משלימה מעגל והופכת לברודי. גם קרי, שבמהלך העונה נחשדה כמשתפת פעולה עם הרוסים, מסיימת למרות כל מה שעשתה למען מדינתה כבוגדת. המטרה תמיד קידשה את האמצעים עבורה, גם כשהאמצעי הם חייה שלה, ולכן מבחינת "הומלנד" לא מדובר בהכרח בסוף רע, אלא בסוף הראוי והמתאים לאדם שהיא קרי ולמערכת היחסים הקרובה אך הרסנית שלה עם סול.
רוצים להיות הראשונים לפרסם כאן ביקורת גולשים? לחצו על הכפתור והעלו ביקורת סדרה