הוא נחשב לאחד מגדולי סרטי הפילם נואר, שילב כוחות בין הבמאי האגדי בילי ווילדר לסופר הבלשי ריימונד צ'נדלר, הציג דמות פאם פאטאל חתרנית ואפלה והיה מועמד ל-7 פרסי אוסקר - חזרנו לקלאסיקה "ביטוח חיים כפול" שיצאה היום לפני 8 עשורים
הפילם נואר ("סרט אפל") הוא סוגה קולנועית שהייתה פופולרית מאוד בקולנוע האמריקני של שנות ה-40 וה-50. המושג נטבע על ידי מבקרי קולנוע צרפתים לתיאור סרטים העוסקים בצדדים האפלים של הקיום האנושי. הצילום והתאורה בסרטים אלו כוללים הרבה חללים סגורים שהאור מגיע אליהם במקוטע דרך תריסים סגורים למחצה. זהו אמצעי ויזואלי, המדגים את האפלה הפנימית בלב הדמויות. בסרטים אלו מככבות דמויות שסטו מהקוד המוסרי המקובל, ונענשות על כך על מנת להדגיש את החזרת הסדר החברתי על כנו. עם זאת, יש לסרטים אלו גם פוטנציאל חתרני מכיוון שהם מתארים עולם שנמצא מחוץ לנורמות המוסר המקובלות וגיבוריו כובשים את המסך.
הדמות הנשית המזוהה ביותר עם הסוגה הזאת היא ה"פאם פאטאל", האישה הקטלנית, המסבכת את גיבור הסרט במזימותיה ומביאה לנפילתו. הדמות הזאת, שמככבת מאז בסרטים וסדרות לרוב, כולל בהתגלמותה המצוירת של ג'סיקה ראביט בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט?", מגלמת את הצד החתרני של המיניות הנשית בעיניים גבריות. הגבר בסרטים הללו הוא הרבה פעמים סוג של קורבן. הוא נלכד בקסמיה של האישה ושותף פעיל לתכניותיה הלא מוסריות בעליל, אך הסוף הרע ידוע מראש. בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הופיעה סוגה חדשה שנודעה בשם הניאו-נואר עם סרטים בסגנון "כחום הגוף" ו"אלמנה שחורה" בהם הרוע דווקא מנצח, והפאם פאטאל נפטרת מהגבר שסייע לה, ומסיימת את הסרט בלגימת מרגריטה על אי אקזוטי.
"ביטוח חיים כפול", סרטו של בילי ווילדר ("חמים וטעים") מ-1944, נחשב לסרט המכונן בסוגת הפילם נואר, ולאחד הסרטים הטובים בז'אנר. התסריט נכתב על ידי ווילדר וריימונד צ'נדלר, הסופר שהביא לנו את פיליפ מרלו, הבלש הפרטי הקשוח. הסרט מבוסס על רומן מ-1935 מאת ג'יימס מ. קיין. הוא היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, לא זכה אף באף אחד מהם, אך עם השנים הפך לקלאסיקה. אלפרד היצ'קוק כתב לווילדר שבזכות הסרט שלו, שתי המילים הכי חשובות בקולנוע הם "בילי" ו"ווילדר" .
משמעות שם הסרט באנגלית הוא "שיפוי כפול", סעיף בפוליסת ביטוח חיים על פיו התשלום מוכפל במקרי מוות כאשר המבוטח נסע בתחבורה ציבורית. על הבסיס הזה נרקמת המזימה של הזוג בסרט, פיליס דיטריכסון (ברברה סטנוויק) ו-וולטר נף (פרד מקמורי) סוכן הביטוח שאותו מגייסת פיליס למזימת רצח בעלה. הפאם פאטאל הנשית טווה רשת שקרים והונאה. היא העכביש שלוכדת ברשתה את נף, שאמנם אינו צדיק גדול, אך ללא המפגש איתה לא היה הופך לשותף ברצח.
סצנת המפגש הראשונה בין פיליס לנף היא אייקונית בזכות עצמה. פיליס יורדת במדרגות עטופה במגבת לבנה, והמצלמה מתמקדת בצמיד הרגל שלה, שעינו של נף מתמקדת בו והוא מעיר עליו. הצמיד מעיד על כך שהיא אישה מינית, בלי להראות שום אקט מיני בין השניים. כך מצליח הסרט להתגבר על מגבלות הצנזורה של זמנו, ולהדגים את התשוקה של הגבר והמיניות הנשית. הסרט גם משתמש בלבושה של הפאם פאטאל כניגוד אירוני לדמותה האפלה. פיליס, ה"אלמנה השחורה" דווקא לובשת לבן במשך הסרט. במהלכו גם מסתבר שאשתו של בעלה הנוכחי, שאותו היא רוצחת, הייתה מטופלת שלה כאחות רחמנייה. כלומר, זאת אינה הפעם הראשונה בה היא רוצחת כדי לקבל את מבוקשה.
ה"בלש" בסיפור הוא עמיתו לעבודה של נף, ברטון קיז (אדוארד ג'י רובינסון) המתחיל לחשוד שמותו של הבעל אינו תאונה. העלילה הסבוכה והמפותלת של הסרט מסתיימת בסצנה אייקונית של חיבור בין שני גברים: נף, שנורה על ידי פיליס ואחר כך הרג אותה, נותר פצוע אנוש, ומצליח להגיע למשרד, שם הוא מתיישב ליד מכשיר הקלטה ומתחיל לתאר את שקרה לו. כך נפתח הסרט, שכולו פלאשבק ארוך המתאר כיצד הגיע נף למצב הזה.
הטכניקה הקולנועית הזאת מוכרת לנו מאז בסרטים רבים. בסוף הסרט, קיז, ששומע את הווידוי של נף, מספיק להבין מה באמת אירע. נף קם ומנסה לצאת מהמשרד אך כושל בדרך. הוא מכניס סיגרייה לפיו ומנסה להדליק אותה, אך לא מצליח. קיז מתקרב אליו ומדליק אותה עבורו. הרגע האינטימי הזה בין שני גברים הופך את הברית ביניהם לברית האמיתית היחידה בעולם של הונאה ושקרים.
מעניין שסרטו המאוחר יותר של ווילדר "חמים וטעים", עוד קלאסיקה נצחית של הקולנוע, הוא קומדיה פרועה, אך גם בה הקשר בין שני גברים הוא במוקד הסרט, בעוד האישה (מרילין מונרו) היא אובייקט מיני, אם כי לא קטלני במקרה הזה. החברות הגברית היא אקורד הסיום של הסרט, ומרמזת אולי על החתרנות המגדרית שיפגין ווילדר ב"חמים וטעים" שנתן לנו את שורת הסיום המופתית: "אף אחד לא מושלם", המתייחסת לאפשרות של יחסים בין שני גברים.