סקירות פסטיבל ירושלים: עיד, מכולת, הפקות המזרח ועוד

סקירות פסטיבל ירושלים: "עיד", "מכולת", "הפקות המזרח" ועוד

שלח לחבר הוסף תגובה

עורך מדור הביקורות יאיר הוכנר עם כתבת סקירות אחרונה מפסטיבל הקולנוע ירושלים שמסתיים היום: הסרט "עיד" שזכה בפרס הסרט הישראלי העלילתי הטוב בפסטיבל, סרט הביכורים של יובל שני "מכולת", הסרט התיעודי "הפקות המזרח" על ימין מסיקה והסרטים "הטעמים של עיראק" ו"רוחות רפאים"

רוחות רפאים

סרט הביכורים של ג'ונתן מילה הוצג בהקרנת בכורה במסגרת שבוע המבקרים של פסטיבל קאן. הקולנוען הצעיר מביא אל המסך דמות של גבר צעיר שעברו רודף אחריו. מדובר ברופא שעבר עינויים רבים תחת המשטר הסורי ורעייתו ובתו נרצחו בדם קר. הוא נודד לאירופה כדי לאתר וללכוד בכירים במשטר שמצאו מקלט במדינות אחרות. שינוי יתרחש כאשר הוא יפגוש גבר שהוא חושד שעמד מאחורי העינויים שהוא עצמו עבר.

בתפקיד הראשי אדם בסה כצייד פושעי המלחמה הסורים ותאופיק ברהום ("הילד מגן עדן") מעולה כחשוד המרכזי. שתי הסצנות עם ברהום מרימות את הסרט לשיאים קולנועיים. "רוחות רפאים" כמו "מינכן", סרטו של סטיבן ספילברג, מנסה לבחון האם נקמה באמת מספקת צדק וגאולה.

הקרנה נוספת: שבת 27.7, 21:45, סינמטק 3.

הטעמים של עיראק

סרט הביכורים היפהפה של האנימטור הצרפתי לאונרד כהן והעיתונאי פוראט אלאני. מדובר בעיבוד קולנועי מרשים לספרו הביוגרפי של אלאני. הסרט מביא את סיפורו האישי שדרכו הקהל גם נחשף לעליית כוחם של ארגוני הטרור המוסלמים השונים ואיך הם מתפשטים גם לתוך אירופה. אביו של אלאני היה ידוע כמתנגד למשטר הצבאי של סדאם חוסיין, הוא ומשפחתו נמלטים מעיראק לטובת חיים בצרפת.

במהלך השנים אלאני חוזר כילד, כנער ובסוף גם כעיתונאי המנסה לחקור את כיצד עיראק, שפעם הייתה מדינה ערבית מודרנית, הפכה לדיקטטורה ובסופו של דבר למדינה שבתוכה פורחים ארגוני טרור רבים כמו דאעש, אל-קאעידה ומשמרות המהפכה האסלאמית של איראן. התוצאה מרתקת ומי שיגיעו לצפות בסרט שעוסק במזון רק על סמך שמו של הסרט, עתידים להיות מופתעים ולגלות שהם צופים בסרט הרבה יותר חשוב שבאופן אקטואלי ומאוד מצמרר גם קשור לממשלה בישראל ולאן שהיא מובילה אותנו.

עיד

סרט ראשון של יוסף אבו־מדיעם לפי תסריט של יובל אהרוני, שזכה בפרס הסרט הישראלי העלילתי הטוב בפסטיבל. "עיד" מספק לצופים הצצה לתוך עולמו של פועל בניין מרהט, המסרב לפעול לפי המוסכמות החברתיות של הסביבה המסורתית שבה הוא חי. עיד חולם ליצור תיאטרון, אך למשפחתו תכניות אחרות לחלוטין עבורו. הם סידרו לו שידוך, שבמסגרתו הוא ואחותו יתחתנו עם זוג אחים ממשפחה אחרת עשירה ומבוססת יותר. בסתר הוא מנהל רומן אינטרנטי עם שחקנית פריזאית המעודדת אותו לכתוב מחזה המבוסס על תקיפה מינית שעבר על ידי גבר בעל כוח (אשרף ברהום). הסרט בסופו של דבר הוא תצוגת יכולת מופלאה לשחקן הראשי, שאדי מרעי. עשור חלף מאז תפקידו המצמרר בסרט "בית לחם". מאז מרעי נראה בשלל סרטים מקומיים ובינלאומיים ("ערבים רוקדים", "חמדה" ועוד) וסדרות ("פאודה", "הנערים", "המתחם ה-25"), אבל לא זכה בתפקיד שישאיר חותם משמעותי. בסרט "עיד" הוא שב ומוכיח איזה שחקן ראשי מוכשר הוא בעל נוכחות של כוכב קולנוע אמיתי. הפגיעות והעוצמות שהוא מרשה לעצמו להקרין על גבי המסך כובשות את הלב.

מכולת

סרט ביכורים נוסף, הפעם של יובל שני. גם כאן דמויות של אאוטסיידרים הן הגיבורות הראשיות של הסרט. בזמן שהקהל יושב באולמות ממוזגים של סינמטק ירושלים וצופים בסרטים על השוליים החברתיים, ישנם צעירים וצעירות בעיר שלא יגיעו לסינמטק או לקולנוע לב בשכונה הגרמנית. אלו הם גיבורי הסרט, אמיר ואליהו, המתגוררים בשכונת מצוקה בפאתי ירושלים.

אמיר עובד במכולת של אביו (מוריס כהן בתפקיד מרשים נוסף) שגם מספקת באופן לא חוקי תרופות לתושבי השכונה. אליהו גר עם אמו הנרקומנית שכנראה גם עובדת בזנות (הילה וידור המעולה) וסביו הקשיש שגוסס לאיטו בכורסא בסלון הבית. השניים, הפכים השונים אחד מהשני, ימצאו את המחבר ביניהם בעולם מנוכר שבו הם המבוגרים האחראים. עידו טאקו הוא כרגע אחד השחקנים הצעירים הטובים ביותר הפועלים בארץ ושני הפרויקטים הקולנועים בכיכובו - "החייל הנעלם" ו"קרוב אליי" - הם מהסרטים הישראליים הטובים ביותר של תקופתנו. טאקו והתגלית אמיתי שולמן מספקים כאן הופעות מעולות.

הפקות המזרח

הבמאי יניב סגלוביץ' והמפיקים רפאל בלולו ועמנואל ברבי בסרט תיעודי שעושה תיקון לאחד היוצרים העצמאיים החשובים שפעלו בישראל, ימין מסיקה. בתקציר של תכניית הפסטיבל הוא מתואר כ"דון קישוט" של הקולנוע הישראלי. מסיקה הוא אולפן קולנוע של איש אחד: במאי, תסריטאי, מקליט, תאורן, מפיק ומה לא? הוא אחראי על שלל סרטים, ביניהם: "קורבן האהבה" (1992), "חבר ואח" (1993), "מבט כואב" (1994), "בוכה בגשם" (1996) "כרם התקווה" (1996), "שלום לך סיגל" (1996), "צעדים נואשים" (2000) והיחיד שהציג עד כה בבתי הקולנוע המסחריים - "תני סימן חיים" (2002). זוהי רק רשימה חלקית מבין סרטים רבים נוספים.

מסיקה, שגדל בשכונת קטמון והתחיל את דרכו בתיאטרון חברתי, למד צילום וקולנוע בארה"ב. הוא החליט לחזור לישראל, למרות הפוטנציאל שלו כצלם מצליח (והוא באמת מתגלה בסרט כצלם סטילס מבריק). הוא מחליט להגשים את חלומו וליצור סרטים ווידאו קליפים לזמרים מזרחיים מצליחים. הסרטים הפכו להצלחה אדירה בתחנה המרכזית, בבסטות ברחבי הארץ ובכבלים הפיראטיים, אך נדחו על ידי הממסד ובערוצי הטלוויזיה זכו לבוז. מה שהתחיל כיצירה קולנועית מחתרתית, היום שולט בעולם התרבות הישראלי במוזיקה, בטלוויזיה ובקולנוע. מסיקה התחיל את המהפכה התרבותית המזרחית באופן פיראטי אבל רבים המשיכו אותה והגיעו לשיאים קולנועיים חדשים כאשר רונית ושלומי אלקבץ בקצה האיכותי ואילו בקצה המסחרי חנן סביון וגיא עמיר, כאשר באמצע יש עשרות סרטים חדשים כל שנה וחלק ניכר מהם הופכים ללהיטים גדולים.

לכל הסרטים המשתתפים בפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים 2024>> לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
יאיר הוכנר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות