הפרק מתחיל בצד הפלסטיני. חוליית המחבלים המתהווה של נידאל מנסה לחדור לשטח ישראל ומצליחה לעבור את הגבול בקלות מטרידה עד שנתקלת בחייל חשדן ונקלעת לעימות אלים איתו. אקשן ומתח על ההתחלה וזה עוד לפני הפתיח! סצנה אלימה במיוחד שחושפת את אכזריותו של נידאל אשר מתנהל בקור רוח, משאיר את אחד מחייליו פצועים בשטח ונשאר נאמן לעצמו בלבד.עם התחלה כזו מותחת וקצבית ישנה ציפיה לפרק מותח במיוחד אך זה לא קורה. במקום לשמור על הקצב "פאודה" חוזרת לסגנון הדרמטי שלה והעלילה מתפתחת באיטיות מכבידה. עוברים לחמאס שמחליט לנדות את נידאל ולא לתמוך בפעיליותיו, מה שמוביל בהמשך לעימות עם וואליד, אשר למרות הסמכות שניתנה לו בחמאס גם לו ברור שאת נידאל אי אפשר לעצור.
פרסומת
גם בצד הישראלי, המתחים הפנימיים הולכים וגוברים כשאלי מחליט לא לשתף את דורון בפעולה מבצעית חשובה עד שדורון, שגם הוא כמו נידאל לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, מחליט לעקוף את אלי ופונה לקפטן איוב (איציק כהן בתפקיד נהדר) שלבסוף מתרצה ומחליט לאפשר לו לפעול כרצונו.דורון פונה לשירין (לטיסיה איידו המקסימה) ומזכיר לה שהוא יכול לסייע לה להשיג את החיים עליהם היא חולמת, מה שמפגיש אותה מחדש עם הקונפליקט שלה - האם לסכן את עצמה ולסייע לדורון לתפוס את וואליד כדי שתוכל להגשים את חלומה לחיים ליברליים מחוץ לכפר השמרני בו היא חיה? או להישאר נאמנה לכפר שלה ולוואליד אשר הציל את חייה?
דבר שמגביר את העימות הוא מפגש עם ילדה מהכפר שלה הנרגשת לקראת הליכתה ללוויית מחבל שאהיד. הילדה מקריאה בפני שירין שיר שמעביר במספר שורות בודדות את מורכבותו של הסכסוך ואת חינוך הילדים לקידוש המלחמה והשנאה. הניגוד בין הקריאה הנלהבת של הילדה התמימה למבטיה העצובים של שירין הוא אולי הרגע המרגש ביותר בפרק וחושף לנו את טבעה האמיתי של שירין.הפרק מסתיים בנידאל שמתכנן בקפידה את צעדיו הבאים ומשוחח עם גורם לא מזוהה המסייע לו ומייצר ציפייה לפרק הבא. זהו פרק מעט מאכזב שכלל בעיקר מהלכים אסטרטגיים של שני הצדדים והרבה פחות מהדמויות והסיפורים, עד שהגיעה הסצנה בין שירין לבין הילדה ולחצה כמו שצריך על בלוטות הרגש. נראה שהמתח שמתפתח בהדרגה בשני הפרקים האחרונים יגיע בקרוב לנקודת הרתיחה, נקווה שהדבר יקרה כבר בפרקים הקרובים.